טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רבותי, ההיסטוריה כוזבת

ההתיישבות בכפר עציון, השבוע לפני 41 שנה, נחשבת לדוגמה ראשונה לדרך הפעולה של המתנחלים: כפיית רצונם על ממשלה מהססת. המסמכים מראים שזה לא היה בדיוק כך

תגובות

רבותי, ההיסטוריה לפעמים כוזבת - לפחות ההיסטוריה כפי שהיא מוכרת ברבים. לדוגמה כפר עציון, שעלה על הקרקע השבוע לפני 41 שנה, כיישוב הישראלי הראשון בגדה המערבית.

בתודעה הציבורית מילא כפר עציון תפקיד כפול. מחד גיסא, הוא נחשב ליישוב הקונסנסוס האולטימטיווי. הרי המתיישבים חזרו למקום שבו עמד הקיבוץ עד לנפילתו, עם ית יישובי גוש עציון, ערב קום המדינה. גם מתנגדים ותיקים להתיישבות בשטחים נטו לחייך, למשוך כתפיים ולומר: "גוש עציון זה משהו אחר". מאידך גיסא, כפר עציון נתפש כראשית תנועת ההתנחלות הדתית-משיחית.

בנרטיב המקובל על תומכי תנועה זו ומתנגדיה, קבוצת צעירים דתיים הצליחה לכפות את רצונה על ממשלה מהססת בראשות לוי אשכול. בכך היה סימן לבאות. אלא שהתפישה המקובלת של השיבה לגוש עציון מושתתת על טעויות והטעיות.

מתיישבי כפר עציון לא הכניעו את אשכול. בלא ידיעתם, הם פרצו לדלת פתוחה. כפי שמעידים מסמכים ארכיוניים, אשכול ניהל ויכוח טיפוסי עם עצמו בקיץ 1967 והגיע להחלטה נמרצת לדחוף להתיישבות בכפר עציון. עוד ביולי באותה שנה, כשקיבל תזכיר סודי ביותר על האופציות לעתיד הגדה, רשם אשכול הערה אחת בשוליים - המתייחסת לגוש עציון ולבית הערבה, קיבוץ שננטש ב-1948.

לאשכול, איש ההתיישבות העובדת, כבר היה עניין בחידוש היישובים האבודים. בספטמבר קיבל אשכול דו"ח - כנראה לפי בקשתו - מהסוכנות היהודית על הבסיס הכלכלי להתיישבות בגוש עציון. בו בזמן הזמין וקיבל חוות דעת סודית על ההיבטים המשפטיים של התיישבות בשטחים בכלל ובגוש עציון בפרט. כעבור ימים מעטים הודיע לממשלה, שאישר לקבוצת בני גוש עציון המקורי להתיישב במקום.

חוות הדעת המשפטית שעליה הסתמך אשכול הוכנה על ידי תיאודור מירון, היועץ המשפטי של משרד החוץ. מירון, ניצול שואה, בעל דוקטורט למשפטים מאוניברסיטת הרווארד, היה באותה עת המומחה הבכיר ביותר בשירות המדינה למשפט הבינלאומי. עשר שנים לאחר מכן קיבל מינוי אקדמי בארצות הברית ונהפך לסמכות בעלת מוניטין עולמיים בתחום. היום הוא מכהן כשופט בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלוויה לשעבר. מעמדו בעולם המשפט מעניק משקל מיוחד לדבריו לפני 41 שנה. כאשר העביר מירון את חוות דעתו ללשכת ראש הממשלה הוא צירף סיכום תמציתי: "מסקנתי היא שהתיישבות אזרחית בשטחים המוחזקים סותרת הוראות מפורשות של אמנת ז'נווה מס' 4".

במלים פשוטות - מירון הזהיר מראש, שהתיישבות בשטחים היא בלתי חוקית בעליל. הטענה שהגדה אינה שטח כבוש "רגיל" לא תעמוד לישראל בזירה הבינלאומית, כתב. מאידך אמר, שהתיישבות "על ידי גופים צבאיים" מותרת, אם היא תישא "אופי זמני ולא של קבע".

אשכול ניצל את הפתח שהשאירה חוות הדעת. לציבור ולנציגות ישראל באו"ם נאמר, שתוקם היאחזות נח"ל בכפר עציון. הוראה צבאית סודית מיום העלייה לקרקע, 27 בספטמבר 1967, קבעה, שהקשר בין כפר עציון לנח"ל הוא "'כיסוי' לצורכי המערכה המדינית". אך "אין כוונה לנקוט בצעדים מעשיים, על ידי צה"ל, למימוש ?כיסוי' זה". זאת היתה תרמית בפקודה, שנועדה להסתיר עבירה על החוק הבינלאומי.

ותיקי הגוש ובני הדור השני לא ידעו על פעילותו של אשכול מאחורי פרגוד הסודיות ופירשו את החלטתו כהיענות ללחצם. בתודעה הציבורית התקבע הזיכרון של "היגררות" הפוליטיקאים החילונים אחרי המתנחלים. הזיכרון הזה מעלים את השותפות בפועל שנוצרה ביניהם.

ואולם ההטעיה העצמית היסודית ביותר כרוכה ברגש שהניע את ההחלטה להתיישב מחדש בגוש עציון ויצר את המוסכמה בעניין התיישבות זו. הרגש קבע: אלה שאיבדו את בתיהם ישובו אליהם. יישובים שנפלו או נעזבו ונחרתו בזיכרון הלאומי - יש ליישב מחדש. ואם הפליטים עצמם או צאצאיהם אינם מעוניינים לשוב, "ישובו" יהודים אחרים במקומם.

כלומר, זכות השיבה של פליטי 1948 נהפכה למובנת מאליה - כל עוד היו אלה פליטים יהודים. היא נהפכה לעמדה מדינית: במו"מ, שום נציג ישראלי לא היה מעלה בדעתו לוותר על גוש עציון. הצד הערבי חייב להבין את זיקתנו הרגשית למקום. זוהי חשיבה אסטרטגית מרושלת ומסוכנת. האם יש איוולת גדולה מהתעקשות ישראלית על פתיחת תיק 1948 מחדש ושיבת הפליטים כולם לבתיהם?

ההיסטוריה האמיתית של כפר עציון היא סיפור של שותפות בין מתנחלים לבין הנהגה מדינית שראתה בהתיישבות ערך מקודש. היא סיפור של רמייה, של פעילות לא חוקית ידועה מראש ושל חשיבה מדינית כושלת. דווקא משום כך היא היתה סימן לבאות.

הכותב הוא מחבר "The Accidental Empire: Israel and the Birth of the Settlements, 1967-1977"



לוי אשכול בכפר עציון בדצמבר 67'. זכות השיבה של פליטי 1948 - כל עוד היו יהודים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות