ככל שאני מתקדם בשנים, אני יודע שאני מתקרב לאותו מקום ממנו אף תייר עוד לא חזר, ומדי פעם אני מתפתה להציץ לרשימות של "100 המקומות לבקר בהם לפני שתמות". מפלי הניאגרה לא נמצאים ברוב הרשימות: יש כמה וכמה רשימות כאלה, על פי טעם אישי, משאל מומחים, ואף הצבעת גולשים. המפלים לא נמצאים באף רשימה רשמית של "שבעה פלאי תבל" (חוץ מזו של "פלאי תבל בקנדה") ובכל זאת אני חש גאווה מסוימת לדווח כאן שראיתי את מפלי הניאגרה, הישג בו יכולים התגאות רק מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם.

מפלי הניאגרה, על נהר הניאגרה, נמצאים על הגבול בין ארצות הברית לקנדה, והם אכן שניים: המפל שבצד האמריקאי, שהוא נמוך יותר וצר, ומימיו מתנפצים על סלעים, והמפל הקנדי, שצורתו פרסה, שהוא רחב יותר וגבוה יותר. אבל גם האמריקאים יודעים שבקנה מידה של מפלים, לניאגרה אין במה להתגאות: מפלי ויקטוריה באפריקה שמים אותם בכיס הקטן (אם אפשר לאתר כיס קטן בתוך מפל מים). האמריקאים יודעים גם שהאל הפלה אותם לרעה, והעניק לקנדים את נקודת התצפית הטובה ביותר על המפלים, המאפשרת להקיף במבט אחד את שניהם, ואף להפליג לקרבתם בספינה ששמה הציורי הוא "בתולת הערפל".

מראה המפלים נחשף לעיניים אחרי שחולפים בתוך עיירה ששמה "ניאגרה פולס" (כלומר מפלי הניאגרה) בין מוזיאון השעווה למוזיאון השיאים של גינס. המפלים לא מחזיקים באף אחד מהם לכשעצמם, אם כי האשה הראשונה ששרדה את הנפילה בתוך המפלים בתוך חבית מופיעה שם. למה שמישהו ירצה להידרדר במפלים בחבית נפלא מבינתי, אבל אני גם לא מבין את קופצי הבנג'י או המשקיעים בבורסה, כך שאני לא דוגמה.

כשנמצאים על סיפונה של "בתולת הערפל" בין מאות אנשים שכולם עטופים מכף רגל ועד ראש בשכמייה מניילון כחול, ונראים כמו תאי הזרע בסרטו של וודי אלן "כל מה שרצית לדעת על המין" רגע לפני שהם צריכים לצאת למשימתם, חשים מה פירוש הצירוף "איתני הטבע". המים רועמים ואתה עטוף בשכמייה וחושב לעצמך שיכולת לוותר על המקלחת בבוקר. ניסיתי לעשות רושם על עצמי במונולוג של המלך ליר בתוך הסערה "פחי רוח", אבל קולי נבלע בתוך השכמייה.

התפעלתי, כמובן, אבל נזכרתי גם במה שאמר אוסקר ויילד עת ביקר במפלים בצד האמריקאי ב-1882: "מפלי הניאגרה הם פשוט כמות עצומה של מים הזורמים בכיוון הלא נכון מעל כמה סלעים מיותרים; מראה המפלים הוא ככל הנראה אחת האכזבות הראשונות והקשות ביותר של חיי הנישואים באמריקה".

יש בזה משהו. מה מיוחד בזה שמים זורמים מלמעלה למטה? מאז שניוטון ניסח את עקרונות הכבידה, המים זורמים מלמעלה למטה. אילו היו זורמים בכיוון ההפוך, היה אכן ממה להתפעל. הסלעים אולי לא נחוצים אבל המפלים עצמם מספקים כוח חשמלי לחלקה המזרחי של יבשת אמריקה. ויילד לא היה מן המתרשמים מהישגי הטכנולוגיה, ומכל מקום המפעלים החשמליים האדירים נבנו במקום אחרי ביקורו. תיירים המתעניינים בכלכלה יכלו לחשוב למראה המפלים על הבורסות בעולם, העורכות פאראפרזה על דברי הרקליטוס, שגם דימויים הבסיסי הוא מים: "הכל נופל".

את הערתו על חיי הנישואים בהקשר של מפלי הניאגרה צריך לראות בהקשר הנכון: רשת הרכבות האמריקאית, ה"ניו יורק סנטרל", הגיעה עם מסילותיה עד למפלים בשנת 1858. היא ביקשה לקדם את מכירות הכרטיסים במבצע פרסום שפיאר את המפלים כמקום הרומנטי ביותר לבלות בו את ירח הדבש. במשך השנים מיתגה עצמה העיירה ניאגרה פולס כבירת חתונות עולמית, ומשגשגת בה תעשיית טקסים, המאפשרת לזוג ולאורחיו להגיע למקום, להתחתן, לבלות את הלילה הראשון במחיר סביר בפאר האמריקאי המקובל, ולחזור כלעומת שבאו, אפילו מבלי לראות את המפלים עצמם. הצלם כבר יוסיף אותם ברקע באלבום המשפחתי.

ההשוואה בין עוצמת המפלים וחוויית הלילה הראשון מזכירה את הנאמר בתלמוד הירושלמי, "האוכל מצה בערב פסח קודם זמנה כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו". חבר, ששמו מסתתר בתיאורו זה, אמר לי פעם על כך (לא מפלי הניאגרה): "ניסיתי את שני הדברים. לא דומה". מכאן, כנראה, מסקנתו של ויילד על האכזבה.

אבל רק בראשו של ישראלי על סיפונה של "בתולת הערפל" יכלו לחלוף אסוציאציות אחרות לחלוטין. ככל שיכולתי לברר בין חברי הדוברים בשפות שונות ומגוונות, רק בעברית מכונה מיכל ההדחה של אסלת בית השימוש "ניאגרה". זרם המים האדיר השוטף את האסלה אחרי השימוש בה הוא המצאה עתיקה, ששופרה במשך השנים. רק בשנת 1977 הוקמה חברה קנדית, "ניאגרה", שפיתחה מיכל הדחה לאסלות החוסך מים ואינו דורש תחזוקה. מה שברור לי שמאז שביקרתי במפלי הניאגרה, הורדת המים בשירותים תישמע ותיראה בעיני באור חדש לחלוטין.

איור: עמוס בידרמן