טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תום שגב | יומנו של פטריוט ייקה

• מה כתב מהחזית ליאו איזידור לסמן, יהודי ששירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה? בעיקר שירי הלל לקיסר ולגרמניה שלמענם היה מוכן למות • ומי באמת רצח את קסטנר? בסרט חדש שיוצג בפסטיבל חיפה, מועלית טענה חדשה, לפיה היה במקום יורה נוסף

תגובות

1. "ירושלים איה את"

בבוקר ה-8 באוגוסט 1914, קדרו השמים וגשם החל לרדת על שדות פלנדריה. אך רב"ט ליאו איזידור לסמן לא נתן למזג האוויר להעכיר את רוחו: "אנחנו מלאי אומץ", כתב: "איש מאתנו אף אינו מעלה על הדעת שגרמניה תובס". זה עתה פלש הצבא הגרמני לבלגיה כשמטרתו היתה להגיע לצרפת, אך צבא בריטניה בלם אותו.

שבועות אחדים לאחר מכן התיישב רב"ט לסמן על סלע מבודד ואמר את תפילות ראש השנה. נרות לא היו לו, כתב, ברקע נשמעו רעמי התותחים של האויב, אך הוא התפלל באדיקות שלא נפלה מזאת של אבא, שנשאר בהמבורג. כשסיים את תפילתו, חיבר להוריו שיר בחרוזים המתחיל בשאלה "ירושלים, איה את" ומסתיים בקביעה שהקיסר וקיסרותו תפסו את מקומה. אם יחיה בשנה הבאה - ישמח למות למענם. את המלים "ירושלים" ו"בשנה הבאה" כתב לסמן בעברית בהגיה אשכנזית.

כך החלו ארבע השנים שלו במלחמת העולם הראשונה, שעוד לא נקראה כך באותם ימים. הוא שירת ביחידה רכובה. התנאים היו תחילה קשים מאוד: לסמן היה בחפירות, הפגזים הבריטיים נפלו סביבו, ריסקו רבים מחבריו לרסיסים, שוב ושוב הוא ניצל רק בנס. שבועות רבים לא התרחץ, אכל רק צנימי קרב ושתה קפה דלוח. כדי לחזק את רוחו, ואולי גם בהשפעת אביו, שהוציא בהמבורג שבועון יהודי פופולרי, כתב לסמן יומן. הוא גם לקח אתו למלחמה מצלמה.

כשפרצה המלחמה כבר היה בן 23; קודם לכן התנדב לשנת שירות בצבא. אם לשפוט על פי המכתבים ששלח להוריו - הוא נהנה מכל רגע. מדהים מה שמלחמה יכולה להוציא מבן אדם, כתב. והוא היה פטריוט גדול: אף רגע לא שאל את עצמו לשם מה, בעצם, גרמניה צריכה לכבוש את צרפת. אף לרגע לא היה מהסס למות למען המולדת. היתה רק בעיה אחת: רב"ט לסמן היה גם יהודי בעל הכרה ומפקדיו לא אהבו יהודים.

לסמן ידע בדיוק מה זה אומר, מבחינתו: כדי להתקבל כחייל גרמני שווה בין שווים, עליו להוכיח שהוא טוב יותר, אמיץ יותר. פעם נתקעו כמה מחבריו בתוך שטח האויב. המפקד ביקש מתנדבים, כדי לחלצם. איש לא התנדב. לסמן צעד קדימה, חדר אל שטח האויב, חילץ את חבריו והמפקד אמר לו בנוכחות כולם שהוא חייל אמיץ. "וככה חיסלתי אחת ולתמיד את האגדה על מורך רוחם של היהודים, לפחות בגדוד שלי", כתב לסמן. יותר מכל רצה להיות קצין.

2. "גם זו לטובה"

מעריכים שכמאה אלף יהודים שירתו אז בצבא הגרמני וביניהם כאלפיים קצינים. לסמן ניסה שוב ושוב להתקבל לקורס קצינים ונדחה. כשנה לאחר תחילת המלחמה גולל את הפרשה במכתב לאביו. האווירה עוינת ליהודים, סיפר לו; אין מקדמים אותם לקצונה, בין היתר כדי שהקצינים הגרמנים לא ייאלצו להיתקל בהם במועדונים שלהם. אבל הוא עוד יוכיח לכולם שהם טועים בו. הוא יהיה טוב יותר מכולם.

אביו החליט לפרסם את מכתבו כמאמר בשבועון שלו ובהתאם לחוק, שלח אותו לאישור הצנזורה. הצנזורה אסרה לפרסמו ומישהו טרח לרשום הערה בתיקו האישי של לסמן. עד סוף המלחמה קודם רק לדרגת סמל. נראה שלאחר השבועות הראשונים בחפירות, עברה עליו המלחמה בנועם. הוא ישב בעיירה ברייסך שעל הריין והתיידד שם עם אשה נחמדה, פרידה סייגל, קצרנית העירייה. היה להם טוב ביחד; בעלה היה בחזית המזרחית. אבל יום אחד שמע לסמן שהבעל עומד לחזור, ובכך תמה אהבת המלחמה. "גם זו לטובה", כתב לסמן בעברית.

מעת לעת עוד הוציאו את היחידה שלו לחזית, אך שוב ושוב גם כתב שאין לו מה לכתוב. במערב אין כל חדש. פעם השמיע באוזני חבריו הרצאה על תפקידה של העיתונות בחיי האומה הגרמנית. פעם-פעמיים יצא לחופשה; הוא הביא להוריו מזון שניתן היה להשיג בחזית ובהמבורג היה חסר. לקראת החגים הקפיד תמיד לשלוח להוריו ברכות בחרוזים. ביום כיפור אחד קרה לו מקרה לא נעים: הוא עמד יחד עם חיילים יהודים אחרים בתפילת כל נדרי, ופתאום התחיל שעון הכיס שלו לצלצל משום ששכח לכבותו. אבל הוא גילה תושיה, וכמו יתר החיילים התחיל לתור בעיניים זועמות אחרי המנוול ששכח לכבות את שעונו וכך נחלץ: איש לא הרגיש שזה הוא.

3. "אני הייתי שם"

בנובמבר 1918 הכל נגמר. לסמן תיאר התפרקות כללית: ביזה, שכרות, התמרדויות של חיילים. הוא חש אכזבה והשפלה. התבוסה הכאיבה לו כמו נגדע אחד מאברי גופו. הוא התיישב עם חבר בבית יין אחד, להטביע את הייאוש באלכוהול. אחר כך עברו ברחובה הראשי של העיירה כשבפיהם שיר פטריוטי על משמר הריין. למחרת החזיר את סוסו ואת הציוד וחזר הביתה. הוא הביא אתו מהחזית את צלב הברזל שהעניק לו הקיסר שלו. דרגה שנייה, אמנם, אך לסמן ענד אותו בגאווה.

אחרי המלחמה השתלב לסמן בעסקי המו"לות של המשפחה ובשנת 1937 עיבד את יומנו לאלבום מפואר. הדפים, קרוב ל-500 במספר, מודפסים במכונת כתיבה, השורות ישרות כטורי חיילים במסדר קיסרי, איך טעות ואין מחיקה. לצד הדפים הדביק לסמן תצלומים מימי הקרבות, אף הם קבועים במקומם בקפדנות, אף תוכנת גרפיקה לא היתה עושה זאת טוב יותר. את דפי הקרטון שאיכותו משובחת הפריד לסמן בדפי נייר שקופים למחצה, שסימני מים בתוכם, וגם ריפד את האלבום בבד משי עדין. לבסוף כרך אותו בעור ירוק ועל הכריכה קבע את כותרתו באותיות זהב: "אני הייתי שם".

בהקדמה כתב שלא במקרה החליט לעשות כל זאת דווקא אז: חמש שנים אחרי עליית הנאצים לשלטון, חשוב היה לו להניח לילדיו ולנכדיו ולהיסטוריה, ראיה לכך שהוא היה ונשאר פטריוט גרמני. כמעט קשה לתאר יוזמה פתטית יותר, אך היא יצאה מהלב. בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה לסמן בארצות הברית. הוא לא חזר לגרמניה. אשתו ובתו נכלאו במחנה ריכוז, אך שוחררו תמורת כופר ובשנת 1940 התיישבו כולם בארץ ישראל.

את אלבום המלחמה שלו הביא לסמן אתו. ב-30 השנים שעברו מאז מותו, היה האלבום ברשות בתו, אווה עין דור. היא שמרה עליו מכל משמר; בוקר בוקר היתה מסירה מעליו את האבק ורק לפעמים היתה פותחת אותו. כעת היא בת 84; באחרונה מסרה את היומן לגנזך המדינה; עוד מעט 90 שנה לסיום המלחמה ההיא.

מי רצח את קסטנר?

זאב אקשטיין, שרצח בשנת 1957 את ישראל רז'ו קסטנר, טוען כעת כי בעת שירה בקסטנר שמע יריה מאקדח נוסף. בכך מחדש אקשטיין את תיאוריית הקשר ולפיה קסטנר נרצח בידי השב"כ. בתקופת מלחמת העולם השנייה הצליח קסטנר להשיג את הסכמתו של אדולף אייכמן לחלץ מהונגריה כ-1,700 יהודים, אך בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שקסטנר מכר את נשמתו לשטן. בית המשפט העליון ביטל אחר כך את הקביעה הזאת, אך קודם לכן נרצח קסטנר בפתח ביתו בתל אביב. אקשטיין, שהיה חבר במחתרת ימנית קיצונית וכן יוסף מנקס ודן שמר, הורשעו ברצח, נדונו למאסר עולם וכעבור שנים אחדות קיבלו חנינה.

אקשטיין התראיין בעבר, אולם את הטענה כי לא הכדור שלו הביא למותו של קסטנר הוא משמיע כעת לראשונה בסרטה של גיילין רוס: "להרוג את קסטנר", שיוצג ביום ראשון בפסטיבל הקולנוע בחיפה. אקשטיין מצטייר בסרט כמי שרק חיכה כל ימיו לבואה של הבימאית ומתמסר בחמדה לגחמות הדרמטיות שלה. רוצח-פילוסוף שאנגלית טובה בפיו ודמעה בעינו.

אקשטיין הושתל בקבוצה המחתרתית שיזמה את רצח קסטנר כמודיע של השב"כ, אולם עם הזמן התפתה להאמין בדרכה. לדבריו, שלושה רבעים מחברי המחתרת הזאת היו סוכני שב"כ וייתכן שהמידור בשב"כ גרם לכך שסוכן אחד לא ידע מה עושה השני. הנה טענה שתוכל לעניין את יגאל עמיר, לאחר שיזכה בחנינה ויהיה לגיבור פסטיבל סרטים.



תצלומים מיומנו של לסמן: למעלה, חברים לנשק; משמאל, אהובתו מימי המלחמה; למטה, לסמן בחפירות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות