עמיתי המתנחל, ישראל הראל, מומחה המגזר לגלגולי עיניים, להיתממות ולנופת צופים, שוב מקונן ומתקרבן. במאמר שפירסם כאן בשבוע שעבר ("שנאה, שנאה לשמה", 23.10) קבל על כך שהסיבה לביקורת הקטלנית, כהגדרתו, על המתנחלים, היא שנאה. ובכן, ישראל הראל, צדקת הפעם: יש חוגים רחבים בחברה הישראלית, שאכן שונאים. זו לא שנאת חינם, לא לשמה של השנאה, כלשונך, אלא לשמו של מפעלכם הנפשע. את שנאתם הרווחתם ביושר, היושר היחיד במפעלכם.

כן, יש ישראלים שלא רוצים לראות את בני עמם בוזזים כרמים ושורפים שדות של איכרים עניים; כן, יש ישראלים שלא רוצים לראות קלגסי מתנחלים רעולים שמכים באלות רועי צאן קשישים; כן, יש ישראלים שלא רוצים לראות ישראלים אחרים מנקרים את צמיגי כלי הרכב של החיילים השומרים עליהם ומשסים בהם כלבים; כן, יש ישראלים שמתביישים בכך שרבבות מחבריהם הישראלים גרים על אדמות פרטיות שנגזלו לאור היום ובמחשכים; כן, יש ישראלים שחושבים שהמטתם עלינו אסון, בכייה לדורות. שבמעשיכם ציוויתם עלינו מלחמות ושפך דם וברוטליזציה של החברה. שאלמלא הייתם שם, כולנו כבר לא היינו שם, בארץ לא לנו. שבדיוק כמו שנסוגונו מדרום לבנון הכבושה, רק כי למרבה המזל אתם לא הייתם שם, כך גם היינו יכולים לסגת כבר מזמן ממחוזות הכיבוש שלכם; כן, יש ישראלים ששונאים את כל זה.

הראל קובל על כך שקצפה של החברה הישראלית יוצא באורח קולקטיווי על המתנחלים; למרבה הצער הוא לא יוצא מספיק, ומפעלם עולה כפורח. החברה הישראלית, על כל שדרותיה ומוסדותיה, מגוננת על ההתנחלויות, מממנת אותן מכיסה, שותפה מלאה במעל, גם אם נפש חלקים ממנה נקעה מהן. האשם הקולקטיווי מוצדק: כל מתנחל וכל התנחלות שווים. אין מאחזים לא חוקיים והתנחלויות חוקיות - כולם לא חוקיים, על פי החוק הבינלאומי והצדק האוניוורסלי, שלא נזקק להתפלפלויות ולהתחכמויות משפטיות. אין גם מתנחלים מתונים וקיצוניים: מי שבחר לגור בשטחי הכיבוש הוא לא מתון.

ומכאן להיתממות: יש "כמה צעירים", כותב הראל, רק "כמה תריסרי בני נוער", שפוגעים בערבים. הראל אומר שהוא, כרוב חבריו, "אינם מבינים זאת". הוא כבר אמר להם פעם ב"שיחה סוערת" ש"זאת לא ההלכה שלי". והוא ממשיך: אגרופיו נקמצים, הוא כותב, נוכח גילויי האלימות נגד זקנות בחיפה ובתל אביב ואונס קבוצתי ברמת השרון. ברמת אביב ג' לא שואלים איזה עולם ערכים הנחילו לצעירים הללו, כותב הראל, שם זה רק עבריינות נוער, ואילו כשזה קורה אצל המתנחלים האשמה היא קולקטיווית.

הנה ההבדלים האמיתיים: החברה החילונית מוקיעה ומקיאה מתוכה את שודדי הזקנים ואונסי הילדות. הם מובאים למשפט צדק, מוטלים עליהם עונשים כבדים, התקשורת והחברה החילוניות מנדות אותם נידוי מלא וגורף.

ומה אצלכם? האם שמעת פעם, ישראל, על מתנחל אחד שהגיש תלונה במשטרה נגד מתנחל אחר בגלל פרעות בערבים? הרי גם אתה רואה את הפורעים מדי יום, בדרך מעפרה, שחלק גדול משטחה, אגב, הוא אדמות פרטיות שנגנבו. ומה אתה עושה כשאתה רואה אותם פורעים? עוד "שיחה סוערת"? כשאנחנו רואים תוקפי זקנות אנחנו קוראים למשטרה. ואתם? ואם זה היה קורה, איך היתה החברה הדורסנית שלכם נוהגת ב"מוסרים"? הרי אישים שהעזו להביע ולו שמץ של עמדות "מתונות" - על תלונה במשטרה אין מה לדבר - נאלצו לעקור מההתנחלות שבה גרו מאימת הנקם. ראה מה קרה לרב יואל בן נון. לא הפורעים מנודים אצלכם, אלא מי שמנסה להוקיעם. לא נידוי ולא גינוי, זולת מס שפתיים מגוחך. רק ביום שבו הנהגת המתנחלים תשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק, אאמין לכם ש"כמה תריסרי הנערים" הללו, שהם צבא גדול ואלים של אלפים, באמת מוקצים ביניכם.

יש להודות על האמת: הם בעיניכם החלוץ ההולך לפני המחנה, עמוד האש, הם מגשימים את מה שדורך עשה בזמנו וחדל. נפשכם יוצאת אליהם, בסתר לבכם. שוחחת עם בני קצובר ואליקים העצני והם אמרו לך שעיקר ההתנגדות למסיק היא "ביטחונית"? אלמלא גזלתם את אדמות המוסקים לא היתה סכנה ביטחונית, ואחרי שעליתם על אדמתם אתם מעיזים להצדיק את גזילת שיירי כבשת הרש שלהם בנימוקים ביטחוניים, ביטחונכם שלכם בלבד כמובן? גם לחוצפה, מסתבר, אין גבולות.

ולבסוף הפאנץ' ליין: הראל כותב שאנשים כמותו "יירדו בקרוב לבונקר" בגלל "האירועים חסרי כל המעצורים" לזכר יצחק רבין. לא הרצח ומה שהוביל אליו היה חסר מעצורים, אלא אירועי ההנצחה, ולא אנחנו כולנו בבונקר בגללכם, זה 40 שנה, אלא אתם, הקוזקים הנגזלים? זה כבר משפט אחד יותר מדי, אולי אפילו לאוהדיכם הרבים מדי.

עפרה. אדמות פרטיות שנגזלו