שובם של בני בגין ודן מרידור לליכוד עבר בשלום בתקשורת הישראלית. היו שהזכירו לשני הנסיכים בנימוס המתחייב את התבטאויותיהם החריפות בעבר הלא רחוק נגד בנימין נתניהו, הם ענו, כדרכם, באופן תרבותי ואלגנטי - "נתניהו התבגר, ואני הזדקנתי", הבריק האחד - והכל הסכימו שמדובר בשני פוליטיקאים נקיים, מוסריים וישרי דרך מאין כמותם.

ובכן, מדובר בנסיכי שקר.

קשה לכאורה למצוא מכנה משותף בין השניים. האחד ימני-קיצוני, השני נחשב למתון, ובכל זאת המסקנה הבלתי נמנעת שעולה מהצטרפותם לליכוד היא ששניהם אופורטוניסטים במידה שווה. הם חזרו לליכוד אך ורק כי זה עלה על דרך ההצלחה. אין כל דרך אחרת להסביר את שיבתם המאוחרת, דווקא עכשיו. שניהם עברו למפלגות אחרות, נכשלו בהן וחזרו לליכוד רק כשהוא בדרכו הבטוחה לשלטון. אם היה מדובר באישים אחרים, מדוד לוי ועד יחיאל חזן, היתה התקשורת יוצאת מגדרה כדי לתקוף את "האופורטוניזם הציני" שלהם. לא כך כשמדובר בבני המלכים.

נתניהו עוד לא הצליח לשכנע שהשתנה, כמותו גם מפלגתו, ובכל מקרה אין אפשרות שהליכוד והעומד בראשו השתנו בו-בזמן לשני הכיוונים, זה שירצה את עמדותיו של בגין וזה שירצה את מרידור. לפחות אחד מהם עושה שקר בנפשו ובנפשנו: או שנתניהו התמתן (או לא השתנה) - ואז בגין מוליך שולל, או שנתניהו הקצין (או לא השתנה) - ואז מרידור מנסה לתעתע.

נכון שקשה שלא להתפעל מהשניים. בגין איש צנוע, נוסע באוטובוס, מדען שמדבר בעברית צחה וגבוהה, מתנהל בנזירות ומתנגד, כאביו, לכמה מגזירות הכיבוש האכזריות. מרידור נעים הליכות, אוהב אופרה, מעמיק בשירת אלזה לסקר-שילר, חובב גם את היינה, שילר וגיתה, דובר לשונות אירופיות רבות וגדל בערש התרבות שבשכונת רחביה.

אם את בגין עוד אפשר היה לתקוף על עמדותיו הקיצוניות, הבלתי מתפשרות, הבלתי אפשריות, הרי מרידור נחשב תמיד לליברל של ממש, שוחר זכויות האדם וידיד בית המשפט העליון, שלחם נגד עינויי השב"כ ושקריו, התנגד לגירושם של 415 פעילי חמאס ללבנון ותמך בצירוף ח"כים ערבים לוועדת החוץ והביטחון שבראשותו. בשנים האחרונות גם הכה על חטא חלום ארץ ישראל השלמה שלו: מרידור גילה, באיחור, שאסור לשלוט בעם אחר. את חלומו ההזוי על ארץ ישראל הגדולה הוא המיר רק לאחר שנוכח לדעת שלא יהיה כאן רוב יהודי. ובכל זאת, תענוג: שני פוליטיקאים מזן אחר, הולך ונעלם. אסור שמראית העין הנעימה והמרשימה שהשניים יוצרים, שהובילה לאתרוגם בתקשורת, תמשיך להוליך שולל.

בגין מגיע לליכוד ללא כל שינוי בעמדותיו: "בשנים הקרובות אין מה לדבר עם הפלשתינאים", הסביר בשבוע שעבר. אפשר לדבר אתם על איכות חיים, מים וביוב, אבל אין מה לדבר על הסדרים, לא חלקיים ולא סופיים. הוא משוכנע שצדק בהתנגדותו לאוסלו ולהתנתקות. בעיני עצמו - אדם שמתנגד לכל הסדר שהוא - הוא "לא ימין הזוי". אם כך מהו ימין הזוי?

מרידור מגיע לליכוד כשהוא משוכנע בצורך להקים שתי מדינות, נכון לסגת מרוב שטחי הגדה, לא כולם, אבל גם הוא, שרוממות הדמוקרטיה ושלטון החוק בגרונו, רואה בכל צעד שנועד להביא לסיום הכיבוש הלא חוקי והלא מוסרי "ויתור ישראלי". מרידור מצטרף עכשיו למפלגה שראשה דוגל ב"שלום כלכלי", עוד אחד מרעיונות העיוועים שנוסו כבר בעבר ונחלו כישלון חרוץ, שכל תכליתם לדחות הסדר מדיני אמיתי ולהרוויח עוד זמן כיבוש. מקומו של מרידור, על פי עמדותיו המוצהרות, היה צריך להיות במרצ, או למצער בעבודה או בקדימה. אבל בליכוד? מה לו ולזה?

השורה התחתונה: בגין, שדוגל בהמשך הכיבוש לנצח, הוא לפיכך אדם לא מוסרי במהותו; מרידור, שמחזק עכשיו באורח משמעותי מנהיג ומפלגה שזה דגלה, גם הוא אינו יכול להיחשב לדמות מופת, אם לנקוט את לשון ההמעטה שלו. מוסר נבחן גם בהשקפת העולם: משובב לדעת שאדם רם מעלה משתמש בתחבורה הציבורית, אבל אם הוא דוגל בהמשך הכיבוש, הוא לא יכול להיחשב ולו לרגע ל"מיסטר קלין". מוסר נבחן גם ביושרה: אדם שמתהדר בעמדות נאורות וליברליות לא יכול להצטרף לליכוד. בעשותו כן הוא בוגד בדרכו, או מוליך אותנו שולל בעמדותיו.

במי האפסיים של הפוליטיקה הישראלית ולנוכח הגלריה האנושית של הליכוד, בשורת השיבה של שני הנסיכים היא לכאורה בשורה טובה. אבל הבה לא נשכח לרגע גם את צדם האפל, המתעתע, של שני האישים הללו, שאנו כה אוהבים לאהוב.

מרידור. האומנם "מיסטר קלין"?


בגין. מהו ימין הזוי