בעולם ההפוך שבו אנו חיים, מי שתומך ברשת ביטחון נחשב "חברתי טוב", בעוד שמי שמתנגד לכך הוא "אביר הקפיטליזם". בעולם הציני שבו אנו מצויים, מי שתומך בהגדלת הגירעון בתקציב הוא אדם אוהב בריות, בעוד שמי שמחפש אחריות תקציבית הוא רשע מרושע שמייצג את בעלי ההון.

בעולם שנשלט על ידי סיסמאות זולות, עופר עיני הוא תמיד המנהיג הטוב שדואג לחלשים, בעוד שרוני בר-און הוא קמצן רע שדואג רק לעצמו. אהוד אולמרט יהיה תמיד סנטה קלאוס שמחלק מיליארדים שאין לו, ואילו רם בלינקוב, הממונה על התקציבים באוצר, יהיה תמיד "פקיד עלוב" שקם בכל בוקר רק כדי לתכנן איך להרע לנו עוד.

בעולם השטוח שבו אנו חיים, לא צריך ללמוד כלום וגם לא להתעמק בדבר. כל אחד הוא מומחה גדול בכל תחום, בכל ענף. וככל שהוא יודע פחות ומבין פחות, כך הוא יכול לכתוב ולהתבטא באופן קיצוני יותר, כי העובדות לא מגבילות אותו.

ניקח לדוגמה את פרופ' זאב שטרנהל, שהפך בשבוע שעבר למבין גדול בשוק ההון, הפנסיה והגמל. בפסקנות הוא קבע ("שלטון הפקידים", "הארץ", 5.12), שרשת הביטחון היא המעשה החברתי הנכון כי היא מגינה על הפנסיה של המורים, האחיות, הרופאים, המרצים, עובדי הרווחה, עובדי המדינה, השוטרים ואנשי הצבא. ורק רשע כמוני, שהוא מכנה "אביר הקפיטליזם", מסוגל להתנגד למעשה טוב שכזה. הבה נבדוק מי הוא באמת חברתי ומי בעצם מגן על הקפיטליסטים.

"רשת הביטחון" היא תוכנית האמורה להעביר משאבים ממי שבקושי גומר את החודש ואין לו כלל קופת גמל למי שיש לו קופת גמל ומצבו הכלכלי טוב. בישראל יש כיום כ-600 אלף איש שאין להם לא קופת גמל ולא קרן פנסיה. אבל הם יממנו בכספי המסים שלהם את קופת הגמל של מי שיש לו. כל מיליארד שקל שילך למימון רשת הביטחון ייגרע מהכספים שהחלשים יותר היו יכולים לקבל דרך תקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה והתשתיות. כי בכלכלה אין ארוחות חינם. התקציב, למרות הכל, מוגבל.

העיוות החברתי השני הוא, שככל שיש לך קופת גמל גדולה יותר כך תקבל הגנה יקרה יותר על חשבון תקציב המדינה. ושלישית, וזה בעצם העיקר, אין שום צורך ברשת ביטחון. היא לא צודקת ולא ראויה. היא רגרסיווית והיא רעה.

האמת היא, שכל מי שיש לו קופת גמל או קרן פנסיה חדשה הפסיד בשנה האחרונה 18% בקופת הגמל ו-11% בקרן הפנסיה החדשה. אבל זה כלום לעומת הרווחים הגבוהים שצבר בכל שנות החיסכון. כמו שלא לוקחים לו את הרווחים, מדוע לפצות אותו על ההפסד? הרי הקרן שלו עדיין נמצאת ברווח גדול. לכן מקומם לשמוע את חבורת הפופוליסטים מדברת רק על ההפסד, בלי להתייחס כלל למצב הקופה במשך עשר, עשרים או שלושים שנה של רווחים יפים.

שטרנהל נתן כמה דוגמאות לשכירים שנפגעו באופן קשה. אבל למורים יש פנסיה תקציבית מהמדינה, שלא נפגעה אפילו באגורה אחת. גם לאחיות ולרופאים יש פנסיה תקציבית, או שהם חברים בקרנות הפנסיה הוותיקות שגם הן לא נפגעו. לעובדי הרווחה הוותיקים יש תוכניות ותיקות של ביטוח מנהלים, שגם הן לא נפגעו כמעט. למרצים באוניברסיטאות יש פנסיה מפעלית, שגם היא לא ניזוקה. היא נקבעת לפי שכרם האחרון. לכל עובדי המדינה הוותיקים יש פנסיה תקציבית, וכך גם לשוטרים ולאנשי הצבא - הלוואי שלכולנו תהיה פנסיה כמו זו שמשולמת להם החל מגיל 44.

כלומר, שטרנהל עשה מעשה בלעם: רצה לקלל ויצא מברך. הוא בעצם הדגים לנו את המציאות הישראלית האמיתית, שבה לרוב השכירים המבוגרים יש פנסיה שבעצם לא נפגעה.

מי שמצבם פחות טוב הם דווקא העצמאים, שעליהם שטרנהל לא אומר מלה. חלקם עשירים ואין להם צורך בשום עזרה. לחלקם יש רק קופת גמל, שאמנם נפגעה השנה אבל הרוויחה יפה במשך שנים. לכן האמת פשוטה וחדה: אין מקום ל"רשת ביטחון". זה מעשה אנטי חברתי, מהלך רגרסיווי המרחיב פערים.

אפשר להוסיף כאן גם את הנזקים שרשת הביטחון תגרום לשוק ההון ולהקצאת המקורות, את העלייה הצפויה בנטילת סיכונים ואת החריגה המסוכנת בתקציב. אבל נסתפק בעניין החברתי. יש להבין: רשת הביטחון לא נועדה להציל את החלשים. היא נועדה לשרת אינטרסים פוליטיים ערב בחירות ואינטרסים כלכליים של הטייקונים, הבנקאים ובתי ההשקעות. הם אלה שלחצו על אולמרט, בעזרת כמה עורכי דין ידועי שם. עליהם גם שטרנהל בוודאי לא רוצה להגן.