ישראל יצאה אתמול לעוד מלחמה מיותרת ונפסדת. ב-16 ביולי 2006, ארבעה ימים אחרי פרוץ מלחמת לבנון השנייה, כתבתי כאן: "בכל שכונה יש אחד כזה, בריון שאסור להרגיז אותו... לא שהוא לא צודק, הבריון, אכן היה מי שפגע בו. אבל התגובה, איזו תגובה!". כשנתיים וחצי אחר כך והדברים שוב חוזרים על עצמם, למרבה הזוועה, בדיוק מצמרר. בכמה שעות של צהרי יום שבת זרע צה"ל בעזה הרג והרס בממדים שפגיעות הקסאמים בכל שנותיהם לא התקרבו אליהם, ומבצע "עופרת יצוקה" רק בראשיתו. שוב תגובותיה האלימות של ישראל, גם אם יש להן צידוק, חורגות מכל פרופורציה, חוצות כל קו אדום של אנושיות, מוסר, משפט בינלאומי ותבונה.

מה שהחל אתמול בעזה הוא פשע מלחמה ואיוולת מדינה. צחוקה המר של ההיסטוריה: ממשלה שיצאה חודשיים אחרי כינונה למלחמת שווא נוראה - היום כמעט הכל מודים בכך - יוצאת לעוד מלחמה נפסדת, חודשיים לפני תום כהונתה. בין לבין היתה רוממות השלום בגרונו של אהוד אולמרט, מי שאמר את הדברים האמיצים ביותר שנשמעו אי פעם מפי ראש ממשלה בישראל. רוממות השלום בגרונו, ושתי מלחמות שווא בנדנו. ויחד אתו שר הביטחון שלו, אהוד ברק, מנהיג מפלגת השמאל-כביכול, בתפקיד השותף הבכיר לפשע.

ישראל לא מיצתה את המהלכים המדיניים, לפני שיצאה אתמול לעוד מסע מבעית של הרג והרס. הקסאמים על עוטף עזה נהפכו לתופעה בלתי נסבלת, הגם שלא זרעו הרג, אבל המענה להם צריך להיות אחר בתכלית: פעילות מדינית להשבת הפסקת האש - זו שהופרה לראשונה, צריך לזכור עכשיו, בידי ישראל, בהפצצה המיותרת של מנהרה - ואחריה, אם זאת לא היתה עולה יפה, תגובה צבאית מדודה והדרגתית. אבל לא. הכל או לא כלום, צה"ל פתח אתמול במלחמה שסופה, כרגיל, מי ישורנו.

הדם יישפך עכשיו כמים. עזה הנצורה והענייה, עירם של הפליטים, תשלם את המחיר העיקרי, אבל גם אצלנו יישפך הדם לשווא. חמאס באיוולתו הביא את זה על עצמו ועל עמו, אבל בכך אין שום צידוק לתגובת היתר של ישראל. ההיסטוריה של המזרח התיכון חוזרת על עצמה בדיוק משווע, רק התכיפות הולכת ועולה. אם בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון הראשונה עוד היו לנו תשע שנים של שקט, עכשיו אנחנו כבר יוצאים למלחמות כל שנתיים. בכך מוכיחה ישראל, שאין קשר בין ההסברה שלה, שמדברת על שלום, לבין ההתנהלות המלחמתית.

ישראל גם מוכיחה עכשיו, שלא הפיקה לקח מהמלחמה הקודמת: שוב קדם למלחמה דיון ציבורי אחיד להחריד, שבמסגרתו נשמע רק קול אחד, זה שקרא להכות, להרוס, להרעיב ולהרוג, מסית ומדיח לביצוע פשעי מלחמה; שוב ישבו אתמול הפרשנים באולפנים והריעו למטוסי הקרב, שהפציצו בסיסי משטרה כחולה שתפקידה לשמור על הסדר ברחובות; שוב קראו שלא להרפות ולהמשיך בתקיפה; שוב תיארו העיתונאים רק את תמונת הבית המחורר בנתיבות כ"תמונה קשה"; שוב העזנו להתלונן שהעולם מראה את התמונות מעזה - ושוב צריך לחכות עוד כמה ימים עד שיעלה סוף סוף קול אחר מהמחשכים, קול התבונה והמוסר. בעוד שבוע-שבועיים יתחרו אותם פרשנים, שקראו להכות ולהכות, בביקורת שימתחו גם על המלחמה הזאת, ושוב זה יהיה באיחור משווע.

התמונות שהציפו את המסכים בכל רחבי העולם אתמול הראו מצעדי גופות ופצועים, שמושלכים מתאי מטען של מכוניות פרטיות אל בית החולים היחיד בעזה, שראוי להיקרא כך. אולי שוב צריך להזכיר שמדובר בחבל ארץ מוכה ועלוב, שמרבית אוכלוסייתו בני פליטים שעברו תלאות בלתי אנושיות, וזה שנתיים וחצי הם כלואים ומוחרמים בידי עולם ומלואו. המחשבה כי במלחמה נעשה לנו בעלי ברית חדשים ברצועה, שהתעללות באוכלוסייה והריגת בניה יצרבו את תודעתה, שיש בכוחו של מבצע צבאי להפיל שלטון מבוסס ולהחליפו באחר, כזה שיהיה חביב עלינו, היא לא יותר ממחשבת עיוועים. חיזבאללה לא נחלש בשל מלחמת לבנון השנייה, להיפך. חמאס לא ייחלש בגלל מלחמת עזה, להיפך. בעוד זמן מה, אחרי שיסתיים מצעד הגופות והפצועים, נגיע להפסקת אש חדשה, בדיוק כמו אחרי לבנון, בדיוק כפי שאפשר היה להשיג ללא המלחמה המיותרת הזאת.

בינתיים תנו עכשיו לצה"ל לנצח, כמו שאומרים. גיבור על חלשים, הוא הפציץ אתמול מהאוויר עשרות מטרות, ותמונות הדם והאש אמורות להראות לישראלים, לערבים ולעולם כולו שלא תש כוחו של הבריון השכונתי. כשהוא משתולל, איש לא יכול לעצור בעדו.

עזה. עוד מסע מבעית של הרג והרס