אסתר ונדר | אני מתפטרת

אני הגב של ממשלת נתניהו. אמנם לא בחרתי בו וגם לא רציתי בו כראש ממשלה, אבל בהיותי ימנית (לפחות כמו ביבי), דוסית (לפחות כמו ישי) ומתנחלת (לפחות כמו ליברמן) - אני הציבור שעליו נשענת הממשלה "הימנית ביותר" בתולדות ישראל. ובזאת אני מגישה את התפטרותי.

אחת הטענות המושמעות נגד הימין היא שאין לו דרך אמיתית ולא אלטרנטיבה. כביכול, מי שלא מסמן את השלום כיעד עיקרי, מי ש"מעדיף אדמה על בני אדם", מותיר בהכרח רק מוצא של שפיכות דמים ואבדון. הימין נהג לענות באותו מטבע - שיח מלחמה והתעקשות על כוח ועל ההכרח להיפרע מאויבינו. לעתים, צורפו אל "אויבינו" גם סתם שמאלנים.

היה זה עולמם של העשבים השוטים המתראיינים לתקשורת, כך הנחתי. בעולמי הפרטי (ואיני יחידה בו, יעידו מן הסתם בוגרי "בני עקיבא" לדורותיהם ורבים וטובים אחרים), האמונה שזכותנו לגור בקרית ארבע לא כללה שנאת שמאלנים. גם לא שנאת ערבים. האמונה בארץ ישראל שלמה היתה חלק מתפישת עולם אמונית, שכללה גם ערכים חברתיים וכלכליים שניתן לתרגמם לסוציאליזם, צדק ואחריות חברתית.

הטענה שאין לימין מה לומר מלבד "שטחים", נתפשה בעינינו כשטות מוחלטת. אולם ממשלת נתניהו מוכיחה בפעולותיה את צדקת המלעיזים. אם היא רואה דרך להישאר ביהודה ושומרון מתוך מחשבה ערכית ומעשית, בלי לכוון בעיקר לתקיעת אצבע בעיני אחרים - היא אינה משכילה לעשות זאת. אם יש באמתחתה ערכים ודאגה לציבור - אין להם זכר בפעולותיה.

ממשלת נתניהו מתנהלת בעיקר מכוח הפרנויה והתפישה המעוותת כאילו היא בועה פטריוטית בתוך אומה של עוכרי ישראל, על כוכב לכת של אנטישמים. רצף החוקים המטורפים שהממשלה הזאת מקדמת, מעיד על פחדנות וחוסר אמונה בדרך.

הימין השותק, שמקבל זאת מתוקף הקיבעון ש"זה הצד שלנו", מן הראוי שיקום וירענן את חלקי נפשו ותודעתו שאינם קשורים בהתנחלויות ובפחד משמאלנים. הממשלה הזאת, עושה לנו בושות ובוודאי שאינה משקפת את דרכנו.

הכותבת היא עורכת כתבות ב"הארץ"



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5