כשאומרים בישראל "סכנה קיומית" מחשבתנו נודדת באופן אינסטינקטיווי לצבאות זרים שמאיימים על הגבולות ולנשק להשמדה המונית. כשמזכירים "אי-יציבות עולמית" או "סכנה לשלום העולם", אנו מהרהרים במלחמות בין המעצמות על שליטה בעולם.

אבל הגיע הזמן להחליף דיסקט. אם המאה הקודמת התאפיינה במאבקים בעלי אופי לאומי, בהתמודדות בין-גושית ובמחלוקות אתניות, מתרבים הסימנים שבמאה ה-21 עשוי גורל האנושות, או חלקים ממנה, להיחרץ בגלל התחממות כדור הארץ.

כבר ב-2001 קבע דו"ח מיוחד שהוזמן על ידי הפנטגון, שבצורות, פגעי טבע, כשל בייצור מזון, רעב ומיליוני פליטים סביבתיים, שיתרחשו בגלל התחממות כדור הארץ, עלולים להיות המניעים העיקריים למלחמות, בכלל זה בין מדינות בעלות נשק גרעיני. בשנה האחרונה קבעו כמה מומחים למדיניות עולמית, כי שינוי האקלים הולך ומתחוור כמקור הפוטנציאלי המרכזי לאי-יציבות.

צירוף המלים "שינוי אקלים" הוא מתעתע. הוא מסמל מהלך גדול אבל אטי, מפחיד אבל הדרגתי. עניין זה מייצר מחשבות מרגיעות. כמו למשל הרעיון הפשוט, והנכון ביסודו, שאנשים לא מתים בגלל התחממות מזג האוויר. במאה הקרובה תעלה כנראה הטמפרטורה העולמית הממוצעת בשלוש מעלות - מה זה לעומת הטיול השנתי בהרי אילת, כשרעדנו בלילה ב-8 מעלות והזענו בצהריים עם 28? תסריט חמור יותר מדבר על עליית טמפרטורה ממוצעת עולמית של חמש-שש מעלות - מה זה בהשוואה לטיסה ההיא בחורף מניו יורק, כשבתוך שעות עברנו ממינוס עשרים לפלוס עשרים, וצחקנו כל הדרך לחוף גורדון?

עליית טמפרטורה של שלוש-ארבע מעלות בתוך כמה עשרות שנים לא תהרוג את רובנו. אבל לא כך מעריכים שינוי אקלים. עקב אכילס של המין האנושי אינו העמידות הפיזיולוגית לשינויי טמפרטורות. נקודת התורפה שלנו היא שהמערכות תומכות החיים שלנו תלויות באקלים בדרכים מורכבות, מפותלות ונסתרות.

מאות מיליוני הקורבנות של שינוי האקלים יסבלו בגלל סיטואציות מורכבות. המשותף ביניהן הוא שבכולן יהיה להתחממות כדור הארץ תפקיד מכריע. באפריקה זה כבר התחיל. הבצורות האיומות והרעב המצמית באפריקה זה עשרים שנה יצרו תנאים של תחרות נואשת על משאבי קרקע ומים, תחרות המוחרפת למימדים מפלצתיים במלחמות אכזריות בתוך ובין מדינות על המעט שעוד נותר.

נכון שאפריקה פגיעה, צפופה וענייה יותר משהיתה אי פעם. אך הקרום השביר של הסדר המדינתי עלול להתפורר גם במקומות נוספים. הוריקן קתרינה הוכיח שגם בארה"ב עלולות קהילות של מיליונים לקרוס בתוך שעות, כתוצאה מאסון שנסיבות היווצרו - צבירת חום חסר תקדים באוקיינוסים הטרופיים - הוא תולדה ישירה של התחממות כדור הארץ.

שערוריית הבחירות האומללה בפלורידה ב-2000, זו שהכניסה את ג'ורג' בוש לבית הלבן במקום אל גור, היתה אולי גורלית לעתיד העולם. התכחשותו של בוש לאמנת קיוטו איפשרה ללובי הרכב הפרטי והאנרגיה "לגנוב" זמן יקר: עוד עשור או שניים של שריפה חסרת גבולות של דלק מחצבי שהעמיסה מיליארדי טונות של גזי חממה לאטמוספירה. ידידיו של בוש עשו רווחי ענק. עשור שלם, אולי עשור המפתח במלחמה בשינוי האקלים, ירד לטמיון.

מאז התעורר כבר העולם לגודל הצרה, אבל השאלה היא אם זה לא קורה מעט מדי ומאוחר מדי. המאבק על התודעה טרם הפיק את גל ההדף הפוליטי הדרוש כדי ליצור שינוי עמוק. במדינות רבות, כולל ארה"ב וישראל, עדיין מתייחסים המנהיגים להתחממות כדור הארץ כאילו היה סיפור עתידני, אקזוטי ומעורפל. הציבור מצדו טרם התחיל לחשוב על המחיר הבלתי אפשרי שאורח החיים המודרני גובה מכדור הארץ, ועל סיכויי ההישרדות העגומים שאנו מורישים לדורות הבאים.

מבחינה תקשורתית, התחממות כדור הארץ היא סיפור כבד ומסורבל. לרובנו עדיין לא ברור הקשר בין שינוי האקלים לבין מזג האוויר במקום מגורינו, מה שמקל עלינו עוד יותר להדחיק את משמעויותיו. לזה יש להוסיף את נטיית התקשורת לספר כל סיפור, כאילו יש בו שני צדדים. זה מסביר מדוע הציבור נוטה להתייחס לשינוי האקלים בספקנות, ובכך מאפשר לפוליטיקאים ולמדענים-מטעם להתעלם מהתוצאות הברורות של המחקר המדעי.

השאננות נובעת גם מהאמונה שמדובר בתהליך מדוד, קבוע והדרגתי. הבעיה היא שמחקרים מדעיים רבים ומגוונים מלמדים באחרונה בעקביות שהתחממות כדור הארץ עלולה להתפתח בקפיצות פתאומיות בלתי צפויות. הנה תסריט אחד כדוגמה למה שמכונה "היזון חוזר מאיץ" של התחממות כדור הארץ. באמצע המאה ה-21 כבר לא יהיה קרח באוקיינוס הצפוני בקיץ, אפילו לא בקוטב. אנרגיית השמש הקיצית שהוחזרה תמיד מהקרח אל האטמוספירה בלי שהפכה לחום, תיבלע במצב כזה במי האוקיינוס, שיתחמם במהירות גוברת.

התחממות האוקיינוס הצפוני תאיץ כמובן מאוד את המסת הקרחונים בגרינלנד, מה שיעמיק את המולינים: נחשולי מים שזורמים בנקיקים בקרחונים עד קו המגע בין הקרחון לסלע שתחתיו, והופכים לחומרי סיכה בין הקרחון לסלע. התוצאה: נתחי קרחון בעובי מאות מטרים ויותר ובשטח של קילומטרים רבועים רבים עלולים להחליק לים כמעט בלי התראה מוקדמת, כפי שכבר קרה ב-2002 באנטארקטיקה.

אם כל הקרחונים בגרינלנד יישמטו כך לאוקיינוס הצפוני, יעלו פני האוקיינוסים בכ-6 מטרים. גם אם רק מחצית הקרחונים בגרינלנד יתבקעו כך, יוצפו ערים גדולות בכל העולם. במקרה כזה תיווצר תגובת שרשרת הרסנית בענף הביטוח שעלולה לפגוע במערכת הפיננסית. אירוע כזה ישפיע אנושות על הכיסים ועל הצלחות של כולנו. בעולם מקושר כמו שלנו, שינוי אקלים עולמי יזעזע את לבת חיינו גם אם איננו חקלאים, רועי גמלים או דייגים.

הנושא הסביבתי כבר מזמן אינו מגרש משחקים מנוכר של אוהבי טבע, אסתטיקה וניקיון, ולא התחום המתנשא של מי שיש להם הכל והם עוסקים בהגנה על תחביב. התנועה הסביבתית הבינה מזמן שהיא עוסקת בהישרדות האנושות בצורתה הנוכחית, ושהזמן לפעולה נמרצת של הקטנת פליטות וטיהור האטמוספירה, הולך ומתקצר.

קרחון נמס בגרינלנד