לקראת חג החירות המתקרב מצלצלים פעמוני מרד. בשבוע שעבר, בכנס שעסק במעוכבות גט, הופתע הקהל מהרצאתה של מייסדת ארגון "קולך" הפמיניסטי-הדתי, ד"ר חנה קהת, שהעזה לערער על קדושת הנישואין על פי ההלכה. "מי צריך את ההילה המיתולוגית של נישואין כדת משה וישראל?" שאלה והוסיפה, שככל שנשים ידירו את רגליהן מהרבנות כך "ייטב לכל עם ישראל".

התגובות המזועזעות לא איחרו לבוא, ובראשן תגובת רבני "צהר", האמונים על תיקון הקלקולים בנישואין ההלכתיים (לא גובים תשלום, מגדירים עם החתן והכלה את אופי הטקס, ומקפידים לדייק בהגעה לחופה). רוב הציבור, אמר הרב דויד סתיו, מעוניין בטקס היהודי היפה; וגם אם, נניח, השוחט מועל, אין זה אומר שמומלץ להתחיל לאכול חזיר.

כמיטב המסורת הזהירה בארגונו, מתעלם סתיו משתי תופעות: האחת, ירידה במספר הזוגות החילוניים הנרשמים לנישואין משום החשש מהרגע שבו ייאלצו להתמודד עם בית הדין הרבני בתהליך גירושין. האחרת, הניכור הגובר גם בין הציבור הדתי-הלאומי לבין הממסד הרבני, הנהפך לחרדי יותר, מזיק ופוגעני כלפי נשים בכלל ודתיות בפרט.

הטקסים המסבירים פנים של "צהר" אינם מחפים עוד על האטימות וההקצנה הדתית. הנשים השומרות מצוות, המשכילות בהרבה מסבותיהן, אמורות להיות בני אדם חופשיים יותר, אך הן שבויות בידי ממסד המאוים מכוחן החדש ומאפשר לגברים צינים לנצל את ההלכה ולסחוט טובות הנאה מהתפרקות הזוגיות.

במסווה של שמירה על ערכי המשפחה ממשיכים הרבנים לחסום את המהפיכה במעמד הנשים, להתכחש לשינויים העוברים על תפישת הזוגיות בארץ ובעולם, ולמעשה להתעלל בנשים ובילדים. הכל כדי להמשיך לגונן על הנכס המקודש, הממסד הרבני, שנמסר בלי קרב לגורמים הריאקציוניים ביותר (די לעיין ברשימת הדיינים החדשים שמונו אתמול לבתי הדין הרבניים).

אדישותן של הפמיניסטיות החילוניות לקריאתה של קהת מקוממת עוד יותר מאשר ניסיונות הריכוך של "צהר". קריאתה, הפותחת פתח נדיר לשילוב ידיים למרד האמור להתרחש סוף סוף בישראל, היתה צריכה למצוא לה הד אצלן. אין זה מרד נגד המסורת או טקס הנישואין וגם לא נגד המשפחה. המרד המתבקש הוא זה שיקרא תיגר על הקשר הדכאני שבין המונופול הרבני למדינה.

"מה יש לחילוניות לחפש ברבנות?" שאלה קהת. "זה לא טוב נשית, דתית, הלכתית ואנושית". ובאמת, מי אמר שדווקא רב בעל רשיון ממלכתי צריך לנהל את הטקס היפה? כל אחד יכול, ובעיקר הזוג עצמו. אין סיבה שמדינה מודרנית, המתיימרת לעצב לעצמה זהות ישראלית חדשה ולקיים קשר עם תפוצה עצומה שאינה אורתודוקסית, תפקיר בידי בעלי אינטרסים אנטי-ליברליים ואנטי-הומניסטיים את התחום המשמעותי כל כך הנוגע לחיי אישות ומשפחה.

קריאתה של קהת, גילוי נדיר של אומץ מהצד האמון על השמרנות והפחד דווקא, היא ניסיון להציל את הנשים, המשפחה והזוגיות מידי הממסד, שגילגל כוח לידי הרבנים ובתי הדין הרבניים. כוח זה הצליח להמאיס, כמו בכוונה, את הקשר שבין הציבור היהודי בישראל לבין מורשתו התרבותית.

עכשיו הכדור בידי החילוניות. אם יאזרו עוז, תיהפך הקריאה לצעד ראשון בפירוק המונופול האורתודוקסי המסתגר ולארגון מחדש של המאבק הפמיניסטי על בסיס אינטרסים חברתיים ותרבותיים עמוקים, חוצי הגבול המלאכותי שבין "דתיים" ל"חילונים".