התקשורת התמוגגה. הנה בשורה טובה לאמהות: חופשת הלידה מתארכת. הכנסת הטובה אישרה זאת פה אחד ובלי הסתייגות - הארכה מ-12 ל-14 שבועות. כולם תמכו, מהפופוליסט החדש בליכוד גדעון סער ועד הקומוניסט הוותיק מחד"ש דב חנין. כולם הצביעו בעד. וזאת רק דוגמה. כי למי אכפת המחיר, למי חשוב סדר העדיפויות ומי דואג להשפעה על התקציב, הצמיחה והתעסוקה. חשוב רק המיקום בפריימריס. ומשום שהציבור אוהב לקבל, הם יחלקו. גם אם הכסף הוא של משלם המסים.

בתקופה נורמלית מתייצב מול הפופוליסטים הללו שר אוצר נחוש, ובולם. הוא הרי אחראי למשק כולו. אך עכשיו אין שר אוצר. ראש הממשלה הוא גם שר האוצר, והוא נלחם כעת על שרידותו הפוליטית. והוא חלש. אינו שולט בקואליציה ואין לו שום בסיס כוח מול חברי הכנסת. אין הוא יכול לעזור לאיש מהם להיבחר שוב, והם אינם יודעים אם ישרוד עוד שבוע.

במצב נורמלי עומדת לימין ראש הממשלה קואליציה, התומכת בהחלטות הממשלה ומשתדלת להפיל את הצעות האופוזיציה. אך כעת נוצר עולם חדש: הקואליציה והאופוזיציה כרתו ברית מלחמה בממשלה, והן מציפות את הכנסת בעשרות הצעות חוק נדיבות. אף לא ח"כ אחד לא העלה ספקות. איש לא שאל אם ניתן לעשות משהו נחוץ יותר ב-250 מיליון שקל. הח"כים אמרו שבאירופה חופשת הלידה ארוכה יותר, אך לא ציינו שמדובר במדינות עשירות בהרבה, שאין להן בעיות מלחמה, אינתיפאדה ואיום איראני. הם גם לא ציינו, שהנורמה שם היא ילד אחד למשפחה, ואילו בישראל מדובר בשלושה, ובמגזר החרדי ובקרב הבדווים הממוצע הוא שמונה ילדים למשפחה.

לפני כחודשיים עבר בכנסת חוק הפוליו, גם הוא למרות התנגדות הממשלה. החוק מעניק 50-150 אלף שקל לנפגע - הוצאה תקציבית של כ-350 מיליון שקל, שעברה בכנסת פה אחד. שום ח"כ לא טרח לבדוק את גובה קצבת הנכות, קצבת השירותים המיוחדים וקצבת הניידות שהנפגעים מקבלים. אם היו בודקים היו מגלים, שישראל נדיבה מאוד כלפי הנפגעים. כששאלתי ח"כ אחד מדוע לא העלה ספקות, הביט בי בפליאה וענה: ברור. זה לא פופולרי. אם כך, מה הפלא שוועדת החינוך תומכת בשביתת הסטודנטים ויולי תמיר נכנעת למרצים?

אך זה עוד כלום לעומת תוכניותיו של שר הרווחה החדש יצחק הרצוג. "אני הקול החברתי בממשלה", הוא אומר, ועמיר פרץ מצטמרר. השבוע דיבר הרצוג על "רעב ברחובות" ועל ממשלה "שמפקירה את אזרחיה". לכן הוא מגבש תוכנית לחלוקת "תלושי מזון" כי "רעב ברחובות זו חרפה". "עוני" זו מלה רכה מדי בשביל השר. "רעב" זה חזק. זה פופולרי. זה תופס - אף שאין רעב בישראל, חוץ ממקרים נקודתיים הראויים לטיפול פרטני.

הרצוג מביא את ארצות הברית כדוגמה לממשלה טובה המחלקת תלושים לענייה. במוסד לביטוח לאומי התפלצו על ההשוואה. הרי בארה"ב אין קצבאות להבטחת הכנסה, אין קצבאות ילדים, ואפילו אין חופשת לידה. יש רק פטרנליזם בדמות תלושים. אבל הרצוג זכה לכותרת, וזה מה שחשוב.

הממשלה עומדת כיום מול החלטות קשות, בעלות השלכות תקציביות קריטיות. היא מתכוונת לחתום על הסכם שכר רע ויקר עם המורים. הצבא דורש תוספת תקציב של שמונה מיליארד שקל, להתעצמות. ההסתדרות תובעת תוספת שכר של 13% לכל עובדי המגזר הציבורי, שמשמעותה הוצאה תקציבית נוספת של 10 מיליארד שקל.

לפי התנהלות הממשלה עד כה, היא תיכנע לכל הדרישות, ושנת התקציב 2008 תהיה רעה מאוד. תהיה עלייה חדה בהוצאות הממשלה, הגירעון יגדל, החוב הממשלתי יתפח ורפורמות חשובות לא יתבצעו. הצמיחה תיבלם, ההאטה תחזור, והאבטלה תעלה. גם הדולר יתחיל לעלות, וכך גם האינפלציה.

כבר היינו במצבים כאלה בעבר, כשפירות הצמיחה נאכלו במהירות על ידי מנגנון ההרס שהפעילו פוליטיקאים חסרי מצפון. בקרוב אנו עומדים לחזור על התסריט.