לא להתלונן, לתבוע

תביעה כספית היא האופציה הטובה ביותר העומדת לרשות מתלוננות על הטרדה מינית

  • מיה צחור, עו"ד צחור היא מומחית בדיני עבודה
  • פורסם לראשונה: 02.07.2007
  • 00:00
  • עודכן ב: 03.07.2007
  • 00:00
  • הוסף תגובה

כאשר מתלוננת מגיעה אלי עם סיפור של הטרדה מינית, ואני פורשת לפניה את האפשרויות העומדות בפניה - להתלונן במשטרה, להגיש תלונה נגד המעביד, או להגיש תביעה כספית - היא בדרך כלל אומרת לי בחרדה: "אבל יש לו סוללה של עורכי דין". "מה כבר סוללה יכולה לעשות?", אני אומרת לה. "לך יש ?קייס' טוב, לך יש את החוק לצדך".

בל נטעה. סיפור של הטרדה מינית הוא בדרך כלל לא "רק" הצעה מינית, סירוב ופיטורים, או "אונס וגמרנו".

בדרך כלל האירועים האלה, כאשר הם מתרחשים במקומות עבודה, הם מורכבים וסבוכים הרבה יותר. הקושי מתעורר כאשר באים לתרגם סיפור של הטרדה לשפה המשפטית הפשוטה: היתה הטרדה או לא? הסכמת או לא? סבלת או נהנית? ואם סבלת, מה זה מכתב האהבה הזה? ומה פתאום שי לחג, או ליום ההולדת?

מערכות יחסים כאלה הן טעונות, סבוכות, כמעט חולניות. המאפיין הבולט בהן הוא דמות סמכותית, רבת עוצמה וכוח, ומתלוננת נחותה ממנו מבחינת הדרגה, התפקיד והדימוי העצמי שלה.

עכשיו צריך להחליט מה עושים עם הסיפור המורכב והטעון הזה. לאן הולכים - למשטרה או לתביעה כספית? בדרך כלל אני מייעצת לנשים לא ללכת להתלונן במשטרה. אני חושבת שתביעה כספית היא האופציה הטובה ביותר העומדת לרשות מתלוננות. האירועים סביב פרשת קצב, בימים האחרונים, רק מחזקים את דעתי.

בתביעה כספית, לעומת הליך פלילי, היריבות היא בין המתלוננת לבין המעביד, או מקום העבודה. מידת השליטה של המתלוננת בתהליך - איזו תביעה כספית להגיש, אם להתפשר לפני תביעה, אם ללכת לגישור, אם לקבל את הצעת בית המשפט, או אם ללכת לפסק דין סופי - גבוהה בהרבה ממידת השליטה של מתלוננת במשטרה.

נכון שתביעות לא מסתיימות בדרך כלל בכסף רב, מה עוד שסכום התביעה בבית הדין לעבודה, ללא הוכחת נזק, הוא 50 אלף שקל בלבד, ונכון שיש סיכוי גם להפסיד בתביעה, אבל התהליך עצמו הוא תהליך מעצים, מתקן, מחזק.

לפעמים מתלוננות אומרות לי שעצם העובדה שהבוס-הכל-יכול שלהן נאלץ לבוא אתן לבית משפט, או לנהל אתן משא ומתן, נוטעת בהן כוח, כמו ריפוי. זאת למרות שהסכומים לא גבוהים, למרות שבפשרה יש תחושה מסוימת של תסכול.

האופציה הכספית, על כל תלאותיה, עדיפה בעיני עשרות מונים על ההליך הפלילי, שבו המתלוננת מוסרת לגוף שלישי את השליטה על התהליך ונשארת למעשה מחוץ לעניינים. המשטרה הרי יכולה כבר בהתחלה לסגור את התיק מחוסר ראיות או מחוסר אשמה. שלא לדבר על החקירות המתישות והעימותים הקשים עם הממונה/המטריד.

החוויה שעוברות עכשיו המתלוננות בפרשת קצב, שנאלצות לצפות בחבורת גברים שמחליפים ביניהם טיוטות ומסכמים עסקה, כשהן נותרות בחוץ, לא תעודד נשים אחרות להגיש תלונות במשטרה. לכל אלה אני מזכירה שעומדת לרשותן אופציית התביעה הכספית.



המתלוננת א' במסיבת עיתונאים בשבוע שעבר

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פעילות
המלצות
הפופולריות בדעות
פרסומת