אשה עולה לתומה לאוטובוס ציבורי ומתיישבת באחד הספסלים הקדמיים. כעבור זמן מה ניגשים אליה כמה נוסעים ודורשים ממנה בתקיפות לעבור לחלק האחורי של האוטובוס - מהדלת האחורית והלאה. האשה מסרבת, מפני שהיא עייפה, ואינה רואה כל סיבה לשנות את מקום ישיבתה. הנוסעים מתעקשים, ומרימים את קולם. משעומדת האשה בסירובה, הם תוקפים אותה פיזית, כמו גם את היושב לצדה. כוחות משטרה מוזעקים למקום, אך מותקפים על ידי עשרות חרדים. בחסות המהומה מצליחים התוקפים להימלט.

האם מדובר במדינת עולם שלישי חשוכה, או בסיטואציה דמיונית? למרבה הצער, מדובר בישראל, שנת 2007. האירוע הזה התרחש אך באחרונה, בבית שמש, עיר שבה מתרבים החיכוכים בין חרדים לבין אוכלוסייה מסורתית וחילונית.

עצוב להזכיר שהתנכלויות לנשים שמסרבות לשבת בחלק האחורי של האוטובוס בקווי מהדרין - קווי תחבורה ציבורית המיועדים למגזר החרדי - או כאלה שאינן לבושות בצניעות מספקת, אינם עניין חדש. ואולם, האירוע המדובר מהווה הסלמה נוספת באלימות המופנית כלפי מי שמסרבות לציית לנורמות קיצוניות של הפרדה וצניעות.

נשים רבות, שכל פשען שישבו במקום פנוי בקדמת האוטובוס, או שלבשו מכנסיים ארוכים ולא חצאית, חוו עלבונות ואיומים קשים. כבודן של נשים אלה נפגע, והן הרגישו מושפלות עד עפר. החברה החרדית עוברת בשנים האחרונות הקצנה מסוכנת בכל הנוגע לדרישה להפרדה מוחלטת בין המינים, דרישה שגולשת ממחוזות חרדיים מובהקים, דוגמת שכונת מאה שערים בירושלים או בני ברק, לערים ושכונות מעורבות, שבהן נאלצים החילונים "ליישר קו" עם דרישות החרדים.

באזורים חרדיים הועלו דרישות להקמת חנויות נפרדות לגברים ונשים, ואף להקצות מדרכות נפרדות לשני המינים. בערים מעורבות נדרש קיומם של תורים נפרדים במוסדות ציבור, דוגמת בנקים או המוסד לביטוח לאומי, כמו גם דרישה להפרדה מוחלטת בין המינים בסיורים הנערכים במנהרות הכותל המערבי. תופעת קווי המהדרין, שהחלה לפני כעשור בהפעלת קווים בודדים בירושלים ובבני ברק, המשרתים כמעט רק נוסעים חרדים, התרחבה ליותר מ-30 קווים הפועלים בכל הארץ, ומשרתים נוסעים רבים - חילונים, דתיים וחרדים.

דרישות אלה מקוממות ואין להן מקום בחברה דמוקרטית, שחרתה על דגלה את ערך השיוויון בין המינים והכבוד לכל בני האדם. אמנם ניתן לטעון טענה בדבר זכותה של קהילת מיעוט לעצב לעצמה אורחות חיים. ואולם, אין להשלים עם הנהגת פרקטיקות פוגעניות ומפלות על ידי המיעוט, וודאי שאין להעניק למיעוט זכות לכפות את הנורמות האלה על הרוב.

צריך לזכור ש"קובעי המדיניות" בחברה החרדית, המכתיבים קו קיצוני, הם גברים בלבד. קולן של הנשים החרדיות אינו נשמע כלל. איש לא שאל אותן אם ברצונן לשבת במושבים האחוריים באוטובוס.

לפני כשנה הגיש המרכז לפלורליזם יהודי, יחד עם כמה נשים שנפגעו בעת שנסעו בקווי מהדרין, עתירה נגד משרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית, בדרישה לצמצם באופן ניכר את קווי המהדרין, להפעיל קו חלופי ללא הפרדה לקווים אלה, ולוודא שביטחונן של הנוסעות נשמר. תגובת משרד התחבורה היתה כי הסדר ההפרדה הוא "הסדר וולונטרי" וכי אין בכוונת המשרד להתערב בעניין.

התקרית בבית שמש ממחישה שהסדר ההפרדה אינו וולונטרי כלל, ושמשרד התחבורה מפקיר את הנוסעות בקווי המהדרין לחסדיהם של בריונים, שמבקשים להשליט באלימות נורמות של הפרדה. חובת משרד התחבורה היא לוודא שנוסעים ונוסעות בתחבורה ציבורית מגיעים ליעדם בשלום. חובתו לעמוד על המשמר כדי להבטיח שתקריות חמורות כמו זו שאירעה בבית שמש לא יישנו. אסור להשלים עם מצב שבו כל דאלים גבר. יש להציב גבול לדרישה המקוממת להפרדה בין גברים לנשים, בתחבורה ציבורית ובהקשרים אחרים.

הכותבת היא עורכת דין מהמרכז לפלורליזם יהודי של התנועה הרפורמית

אוטובוס " מהדרין". הקצנה מסוכנת