טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוויכוח צריך להימשך

תגובות

סוף סוף התחיל הוויכוח העקרוני על מעמד בית המשפט העליון מול הכנסת, בשאלה החשובה מי יגן על זכויות האדם והאזרח בישראל, מהי הפרדת רשויות מהותית ומהי דמוקרטיה חוקתית לעומת דמוקרטיה פרלמנטרית. בכנס חלוקת פרסי א.מ.ת. שלשום בירושלים נתן אהרן ברק לדיון החשוב הזה את המשקל הציבורי המגיע לו כשייחד לו את נאומו.

מאז התמנה דניאל פרידמן לשר המשפטים נשבה רוח רעה של הקנטה והורדת ידיים לחקיקה הנוגעת למערכת המשפט ולדיון עליה. הוויכוח העקרוני לא הצליח לחרוג מהמישור האישי, וכל אמירה של פרידמן נראתה כניסיון לערער את המעמד של דורית ביניש. פרידמן לא השכיל להבין, או לא רצה להבין, שתפקידו הראשון במעלה הוא לתת גיבוי ציבורי לנשיאת בית המשפט העליון שהתמנתה לא כבר וכי המתקפה עליה עלולה להרוס לגמרי את אמון הציבור במערכת המשפט.

בדברי ברק שלשום הוצגה המחלוקת באופן מזוקק ובמנותק מהמריבה האישית. פרידמן הגדיר את הוויכוח כמתנהל בין מי שאומרים "יש שופטים בירושלים" לבין מי שאומרים "יש גם מחוקקים בירושלים". אך הצגה פשטנית זו אינה הוגנת. ברק אינו מבקש לגרוע מסמכות החקיקה של הכנסת, אלא דורש שהכנסת לא תגרע מסמכויות השיפוט של בית המשפט, לא תחליט על ועדה למינוי שופטים בעלת אופי פוליטי, שבהכרח תהפוך את בית המשפט העליון לפוליטי יותר, ודורש שהכנסת תכבד את הפרשנות החוקתית של העליון ברוח חוקי היסוד שהכנסת עצמה חוקקה כדי להגן על זכויות האדם והאזרח מפניה.

האסכולה שפרידמן מייצג טוענת, כי בית המשפט העליון פירש באופן מרחיב מדי את סמכויותיו ואת חוקי היסוד ובכך גרע מכוחה של הכנסת, ועל הכנסת להשיב לעצמה על ידי חקיקה מתאימה חלק מהכוח שנלקח ממנה.

השאלה אם ישראל צריכה להיות דמוקרטיה פרלמנטרית נוסח אנגליה, או דמוקרטיה חוקתית כמו מדינות אחרות, היא שאלה לגיטימית, בעיקר ערב חקיקת חוקה. פרידמן, הטוען ש"המהפיכה החוקתית" של תחילת שנות ה-90 נחקקה בחטף, צריך להימנע כעת מלהיחפז בחקיקת חוקים שיהפכו את הוויכוח לבלתי רלוונטי. ברק כנשיא העליון לשעבר עשה את מה שביניש אינה יכולה לעשות בהיותה נשיאה מכהנת, שכל אמירה שלה בענייני חקיקה נתפשת כמעורבות פוליטית, ולמעשה דרש במפגיע לנהל את הדיון הציבורי בטרם תחוקק הכנסת חוקים שהכל יצטערו עליהם.

הדיון הציבורי צריך להתנהל בין פוליטיקאים, אנשי אקדמיה והציבור כולו, ובכלל זה שופטים בדימוס. ח"כ מיכאל איתן, המייצג אסכולה אחת, אינו דמוקרט פחות מאופיר פינס המייצג אסכולה אחרת, ושניהם חרדים לזכויות האזרח ולאופי הדמוקרטיה. על השאלה כמה רחבה צריכה להיות זכות העמידה בפני בג"ץ אין רק תשובה נכונה אחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות