פרסום תוצאות מבחני ההישגים בבתי הספר היסודיים העלה בשבוע שעבר אל השיח הציבורי את המושג "אוריינות", כהגדרת-על ליכולת לקרוא טקסט (ולא רק סיפור), לפענחו ולהגיב עליו באופנים מגוונים. המבחנים חשפו תמונה עגומה: הילדים אינם מיטיבים לקרוא, רבים מהם אינם מבינים את הטקסט שקראו ואינם יכולים לתמצת אותו במלים שלהם, ורבים עוד יותר אינם מסוגלים להסיק ממנו מסקנות ולהציג עמדה משלהם.

ילדי ישראל מוקמו במקום לא מחמיא, יחסית למדינות כמו רוסיה ופינלנד. ישראל, שבעבר באו אליה מורים מסין ומיפאן כדי ללמוד את שיטת לימוד הקריאה בגיל צעיר, רשמה נסיגה עצומה בשנים האחרונות.

האוריינות בעולם כולו סובלת מכרסום מבהיל, אף שאין זו נחמה. ככל שהאינטרנט והטלפון הנייד נעשים זריזים ויעילים יותר, כך מצטמצם הצורך במורכבות מילולית. כדי "לתקשר" לא צריך אסוציאציות תרבותיות ואין צורך בזיכרון, וכדי "לשוחח" די במלים ספורות. הואיל ובפני האינטרנט הכל שווים - העילג העממי הבור יכול לנצח את הטהרן האליטיסטי וללעוג למשכיל.

ממילא כל המסרים בכל האמצעים נכתבים באנגלית מסורסת, שגם אותה אין צורך להבין כי הכתיב המלא שלה נמחק ופעליה וזמניה רודדו לאותיות ספורות. חוקרי תקשורת, המתפעמים (בצדק) ממגוון האפשרויות המסחרר של האינטרנט, טוענים עתה, ש"יש אוריינות חדשה" כי "כולם כותבים מיילים". אבל כמה שפה צריך כדי לכתוב מייל?

יש הסבורים, שהגיע הזמן לפתח מדדים חדשים ליכולת של ילד להתמודד עם הדרישות המשתנות של המציאות כי גם החשיבה השתנתה לגמרי. אולי. אלא שבינתיים השפה והיכולת המילולית הן עדיין מדדים מעולים לבחינת ההתפתחות של בני אנוש מתורבתים ועדיין פותחים שער לתחומים מגוונים.

שער זה נעול בפני הילדים שאוריינותם לקויה. שוב חשפו המבחנים את היחס הידוע בין רמת ההשכלה וההכנסה של ההורים לבין רמת האוריינות של ילדיהם. פערים אלה אינם המצאה ישראלית. תוצאות מבחני האוריינות מראות, כי ילדי קנדה חולקו על פי הפרובינציות התרבותיות השונות שבהן הם חיים. לכן באונטריו, באלברטה ובקולומביה הבריטית היו הישגים שונים; וכך ילדי בלגיה הפלמית לא נבחנו עם ילדי בלגיה הצרפתית, ובין הישגי הקבוצות יש פער ניכר.

בכל המקומות האלה הוכרו הצרכים השונים של הילדים; אך לא בישראל. כאן מעדיפים לא להודות, שאין עוד מערכת חינוך אחת ושהמערכת התפוררה בין סביבות סוציו-אקונומיות ותרבותיות שונות. וכך, בפני כל הילדים מוצבות אותן אמות מידה, ואלה מדגישות את חולשת החלשים ויוצרות לחץ על המורים והמנהלים לשפר תוצאות בכל מחיר.

לפני כ-15 שנה הקימו עובדים סוציאליים בקרית שמונה עמותה, שליוותה זוגות צעירים בשיטת "שניים על שניים" בכל תחומי החיים. בין היתר הם לימדו הורים לדבר עם תינוקם, לקרוא לו סיפור ולענות על שאלותיו במשפטים מורכבים. הילדים הגיעו לגן מצוידים במטען עשיר, נותק הקשר בין מעמד סוציו-אקונומי לבין יכולת מילולית, וההזדמנות הלא-שווה נהפכה לשווה.

בחינוך אין קסמים, רק עבודה מקצועית וקפדנית, אפליה מתקנת וטיפול מונע. כל עוד ממשיכה המדינה להתעלם מעוצמת הפערים ומכנה את המערכת המפוררת "חינוך ממלכתי שוויוני" ומאפשרת לתוכניות ירודות כמו "זמן מסע" של לב לבייב לתפוס את מקום הטיפול הממוקד בפערי האוריינות - יידרדרו עוד ועוד ילדים לבערות. שום תוכנית "מחשב לכל ילד" לא תצלח, אם היד המניעה את העכבר תדע להקליד, בשגיאות ובלי הבנה, רק כמה מלים.