קשה להישאר שווה נפש לנוכח הסיפורים שפירסם הארץ בסדרת הכתבות "ללא מעמד חוקי" - על האלמנות הזרות שמינהל האוכלוסין מנסה לגרש. נטליה מולר עברה הליך התאזרחות מדורג במשך יותר מחמש שנים וסיימה אותו למעשה. יום לפני שבעלה נפטר, כאשר הוא שכב על ערש דווי, הגיעה מולר למשרד הפנים כדי להגיש את הבקשה הסופית לאזרחות. שם נאמר לה, שאם בעלה ימות היא תצטרך לעזוב את הארץ. מאז היא שוהה בישראל בלי מעמד חוקי, בלי בית ובלי יכולת לעבוד.

סרגיי דז'דאן הוא קרוב המשפחה המתפקד האחרון שנותר לאנה יגנוס-פליאשקון, ניצולת שואה בת 80 שעברה השנה ניתוח לב. בתה, אשתו של דז'דאן, נפטרה מסרטן ובעלה מאושפז בבית חולים גריאטרי. אבל משרד הפנים מתעקש לגרש את דז'דאן.

מולר ודז'דאן עומדים לכאורה בנהלים שקבע משרד הפנים עצמו, ולמרות זאת החליט הגוף בעל השם האורווליאני, "הוועדה הבינמשרדית למקרים הומניטריים", לגרש את שניהם. מינהל האוכלוסין משמש למדינת ישראל תחליף למדיניות הגירה. המדיניות האמיתית של ישראל היא לעשות הכל כדי לחסום כניסת גויים, באשר הם גויים, לתחומה. הפקק הביורוקרטי הבלתי נסבל ודרך הייסורים שעוברים מבקשי האזרחות מבטיחים את חסימת השערים. בדיוק למטרה זו מחזיקה מדינת ישראל את מינהל האוכלוסין במצבו המחפיר, כפי שנחשף בשורת דו"חות: מחסור בכוח אדם, כוח אדם לא מיומן, מתקנים עלובים.

ביום חמישי שעבר הורתה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים יהודית צור למינהל האוכלוסין לפרסם את כל נהליו בתוך חודש. צור כתבה בפסק דינה, כי "זה שנים משרד הפנים אינו מקיים את החוק וההנחיות ואינו מכבד את פסיקות בית המשפט". עוד היא כתבה: "התקשיתי להאמין שזה אכן המצב". ראוי היה שפסק הדין של השופטת צור יזעזע את אמות הספים. הרי מדובר במוסד ממשלתי, שמנהל מדיניות גלויה של רמיסת החוק והסתרת הכללים והנהלים שלפיהם הוא פועל. בצורה כזאת הוא מונע ממבקשי האזרחות והתושבות את הזכויות המגיעות להם.

שמונה חודשים עברו מאז עברה הגרסה האחרונה של חוק האזרחות, המגביל מאוד התאזרחות של בני זוג פלשתינאים של ישראלים. החוק הורה על הקמת ועדת חריגים מסיבות הומניטריות, אך זו לא הוקמה. היום מפרסם "הארץ" בטור "קריאת ביניים" את החלטת בית המשפט העליון מהשבוע שעבר, שבה כתבו השופטים: "אין להשלים עם התמשכותה של הפרה זו של הוראת החוק".

בשם הרצון לחסום את שערי הארץ לפני לא יהודים, מתעלמים פקידי המינהל מהוראות החוק, מהנהלים שלהם עצמם ומשיקולים הומניטריים, ויוצרים אינספור טרגדיות אנושיות קשות. כך הפך עצמו המינהל למנגנון שממסד את הרוע. העובדה שאנחנו משלימים עם כך מעידה עד כמה קהה לבנו ונאטם.