אין ספק שאחת הסיבות העיקריות לקיצוצים הדורסניים בתקציבי מוסדות המחקר, התרבות, האמנות והרווחה בישראל נעוצה בכך שהמקצצים הם כלכלנים שלאחר חינוך תיכוני מדולדל למדו כמעט רק כלכלה. כלכלנים אלה כנראה לא נחשפו מעולם ללימודי היסטוריה, ספרות, פילוסופיה, אתיקה וסוציולוגיה, או לנכסי מדעי הטבע.

בשל קונצפציה שגויה שהסתגלה לתקציבים דלים, האוניברסיטאות והמכללות בישראל משרתות את דרישות המדינה והשוק הישראלי להכשרה מקצועית גבוהה על חשבון חינוך גבוה והשכלה, ומייצרות מאות-אלפי אנשי מקצוע לא משכילים.

הדוגמה המובהקת ביותר למחיר שמשלמת החברה הישראלית בעבור השיפוט הפגום של מקצוענים בעלי אופק השכלתי מצומצם, היא כלכלני משרד האוצר שלמדו רק כלכלה והפנימו את האתוס המקצועי הצר של השוק החופשי. הללו מחזיקים בדוגמה שאין זכות קיום למוסד שאינו נושא רווחים, ושצבירת הון עדיפה על פני הוצאתו על דברים מופשטים כחינוך ובריאות. על כן ידם אינה רועדת כשהם מניפים את גרזן הקיצוצים גם על מעבדות מחקר, תיאטראות, תזמורות, כיתות לימוד, ספריות ואוניברסיטאות.

על רקע זה, חיוב כל הסטודנטים בישראל להקדיש כשלוש שנים להשכלה גבוהה מעבר למסלול המקצועי הצר - כמו באוניברסיטאות הטובות בעולם - יהווה מהפכה אמיתית ותרומה אדירה לרמת החברה, האזרחים, התרבות והכלכלה בישראל. אך עד שנגיע לרגע הזה, שבו המדינה המונהגת על ידי מנהיגים מרחיקי ראות תתחייב למדיניות כזאת ולמימונה, אין דרך קצרה ובדוקה יותר לעצירת המדיניות ההרסנית של כלכלני האוצר מאשר מימון חינוך גבוה והשכלה רחבה חינם לכלכלנים.

כלכלנים שייחשפו ללימודי אתיקה ונכסי תרבות ומדע יהיו מסוגלים לשפוט בצורה מורכבת ומאוזנת יותר את צורכי החברה והאזרחים. הצבת כלכלנים משכילים שבנוסף לשליטתם בפירוטכניקה של מספרים יכולים גם למקם את ההיגיון הכלכלי של התקציב בהקשר העשיר והרחב יותר של ישראל כחברה דמוקרטית מתקדמת, תהיה אולי ההשקעה החכמה ביותר של אזרחי ישראל בשעה הזאת.

המדיניות הכלכלית של ישראל נקבעת היום על ידי כלכלנים שכבר בשלב מוקדם של הקריירה שלהם במשרד האוצר - או במשרדי ממשלה אחרים - מתכוננים למעבר למשרות עתירות רווח במגזר העסקי. הם יודעים שככל שהם צוברים רקורד מרשים יותר בקיצוץ השירותים הציבוריים, הם יהיו גיבורים יותר גדולים בעיני המגזר העסקי.

יש לקוות שכלכלנים שיזכו לחינוך גבוה והשכלה רחבה, כלכלנים שלא יחשבו בהכרח על קריירה במגזר העסקי עוד בהיותם באגף התקציבים באוצר, יהיו משרתי מדינה וציבור משובחים יותר. אולי אפילו חלק מהם יעדיפו להציע את עצמם ככלכלנים של מוסדות שאינם נושאי רווח, כתיאטרונים ותזמורות, מתוך הערכה לחיוניותם לאיכות החיים בחברה שבה מוזיאונים וספריות לא צריכים להיסגר כדי לפנות את מקומם לקניון מתרחב.

כיום כלכלני האוצר הם השופר של סיסמאות הנהנות מיוקרה של מדע הכלכלה, כגון "הוזלת ההון", "צמיחת המשק" ושמירה על "קופת המדינה". אני שואל את עצמי לפעמים אם הם לא מגינים על קופת המדינה מפני ציבור משלמי המסים הזכאים לשירותים ציבוריים אלמנטריים. וודאי גם אזרחים אחרים שואלים את עצמם מניין שואבים פקידים לא נבחרים אלה את הסמכות לקבוע מדיניות המגינה על "דירוג האשראי" במחיר הורדה דרסטית בדירוג הישגי תלמידי ישראל באנגלית ובמתמטיקה והרס אוניברסיטאות המחקר הייחודיות של ישראל.

כלכלנים משכילים ורחבי אופקים לא יקלו אלא יקשו על שר האוצר וראש הממשלה להשתמש באגף התקציבים כדי לעקוף את התהליך הפוליטי הגלוי בכל מיני פטנטים (כמו למשל חוק ההסדרים), ולא יתנדבו להציג החלטות פוליטיות המתקבלות בחדרי חדרים להיטיב עם הלובי החזק של איילי ההון באמצעות שיקולים המתהדרים בסמכות-להשכיר של מדע הכלכלה.