רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיקולים זרים בדיון על איראן

החלטת איראן היא החלטת דורנו. לא היתה החלטה קשה ממנה ולא היתה החלטה חשובה ממנה מאז החלטת דימונה. אם ישראל תפעל באיראן בטרם עת, ההשלכות עלולות להיות דרמטיות. מלחמת-עד עם איראן, מלחמה מיידית עם החמאס והחיזבאללה, עשרות אלפי טילים על עשרות ערים בישראל.

אם ישראל תאחר לפעול באיראן, ההשלכות עלולות להיות קיומיות. פצצת גרעין בידי מוסלמים קנאים עלולה לשנות את חיינו מן היסוד ועלולה לקצר את תוחלת חיינו. לכן החלטת איראן מוכרחה להתקבל בניקיון דעת וביישוב דעת. אסור לערב בה אינטרסים אישיים, שיקולים זרים ויצרים גואים. בדיון עמוק, בתהליך סדור ובשטח סטרילי, ממשלת ישראל צריכה לקבל את ההחלטה על גורל ישראל.

הביטו סביב: הדיון לא עמוק, ההליך לא סגור, השטח לא סטרילי. יש זליגה חמורה של חומרים רדיואקטיביים מסוכנים לזירה הציבורית. מצד אחד, ראש הממשלה ושר הביטחון אינם גלויי לב עם האומה. מצד אחר, חבורה של בכירים ביטחוניים מפעילה חבורה של בכירים תקשורתיים כדי לנגח את ראש הממשלה ושר הביטחון.

תוך כדי כך מתפרסמות בהבלטה ידיעות ידועות, ידיעות מוקדמות וידיעות מוגזמות. תוך כדי כך מושמעות אזהרות פשטניות וחד צדדיות. אין דיון על המכלול ואין הבנה של המורכבות. נגרם נזק של ממש לביטחון הלאומי. נעשה מעשה של חבלה באסטרטגיה הלאומית. ישראל נקלעת לטירוף מערכות. בישראל מתפשט זיהום גרעיני.

דן מרידור ובני בגין, אנשים נבונים וישרים, מתנגדים לתקיפה מיידית באיראן. שניהם סבורים, כי מה שהתרחש כאן השבוע חמור ביותר. שניהם אינם זוכרים שאי פעם נעשה בישראל מעשה מופקר כל כך בתחום רגיש כל כך. אם הנורמות של השבוע היו הנורמות של שנות ה-80 - לסדאם חוסיין היתה פצצת גרעין. אם הנורמות של השבוע היו הנורמות של שנות ה-60 - לא היתה דימונה.

בהפקרות אי אפשר לנהל מדינה ולקיים מדינה. אם ישראל חפצת חיים, אסור לה לבלבל בין זכות הציבור לדעת לבין זכותה של איראן לדעת. את החלטת הדור אי אפשר לקבל כפי שהדור אוהב לקבל החלטות: במשלוח מסרונים ל"הישרדות".

הדיון הציבורי אשר נכון לנהל בעניין איראן הוא דיון אחר.

זה עשור ידוע, שאנחנו ניצבים לפני דד-ליין איראני. פעם אחר פעם הדד-ליין נדחה, אבל הוא תקף וקרוב. אם לא יתרחש נס בינלאומי או נס פנים-איראני, נגיע אל הצומת.

כשנעמוד בצומת יעמדו לפנינו שתי אפשרויות: מניעה, או הרתעה. לצאת למתקפה צבאית, או לצאת מהעמימות הגרעינית. כך או כך, תפרוץ מהומת אלוהים במזרח התיכון. כך או כך, תפרוץ מהומת אלוהים במדינת ישראל. מה שהיה לא יהיה עוד. תתחיל ספירה חדשה.

כך שהדיון שצריך לנהל עכשיו אינו אם לשלוח את המפציצים קודם שהשמים יכוסו עננים. הדיון שצריך לנהל הוא: אם פרסה ממשלת ישראל מעל מדינת ישראל כיפת ברזל מדינית, שתגונן עליה ברגע האמת. האם מיתנה את הסכסוך וצימצמה את הכיבוש ויצבה גבול? האם רכשה את לב העולם? האם איחדה את העם? האם הכינה את מערכות העורף? האם הכשירה את ישראל לקראת אתגר שלא היה כמוהו מאז אתגר תש"ח?

בנימין נתניהו ואהוד ברק אינם תאומים הזויים המחרחרים מלחמה בחדרים סגורים. ייתכן שהם טועים, אך אין הם קלי דעת. את המערכה נגד איראן הם מנהלים בכובד ראש. כך שהשאלה האמיתית שיש לשאול את השניים איננה אם הם ממהרים ליצור כאן מצב אסטרטגי חדש. השאלה היא, האם הכינו את ישראל כראוי למצב האסטרטגי החדש. על כך אפשר לדבר. על כך צריך לדבר. בעניין הגורלי הזה צריך למהר ולעשות.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות