נקמה ישראלית על אונסק"ו

מה, לכל הרוחות, רע בכך שפלסטין התקבלה לאונסק"ו? למה זה נחשב צעד "אנטי ישראלי"? ובכלל, מה רע בכך שהפלסטינים נטשו את הטרור ועברו לזירה הבינלאומית? אם ישראל היתה מתנהלת בתבונה ובשכל, כי אז היתה צריכה להרים ידה בעד קבלתם של הפלסטינים לשורותיו של כל ארגון בינלאומי מהוגן.

אם ישראל היתה מתנהלת גם ביושר, כי אז הדיבור החלול על פתרון שתי מדינות היה צריך להיות מתורגם לתמיכה בצעדים המדיניים של הפלסטינים לממשו. הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית היא הסיכוי האחרון לסכל את פתרון המדינה האחת. היא גם הסיכוי האחרון לשמר את כוחה של הרשות הפלסטינית ולמנוע את השתלטות החמאס תחתיה. ישראל צריכה היתה לתמוך בכך בהתלהבות.

אם הקהילה הבינלאומית תומכת ישראל, ובראשה ארצות הברית, היתה מתנהלת ביושר ובתבונה, כי אז גם היא היתה צריכה לקדם בברכה את המהלך הפלסטיני. מדובר בלא פחות מצעד ידידותי כלפי ישראל, שאין כמותו להבטיח את עתידה כמדינת הלאום היהודי. אבל תחת זאת האמריקאים והישראלים מענישים והפלסטינים נענשים; גם בימי הטרור הקשים ביותר ספק אם נענשו כך. שתיים מכוחני העולם, ארצות הברית וישראל, מכות אותם בכיסם, חלק מאירופה מחרה מחזיקה אחריהן באוטומטיות מפחידה.

זו אולי אחת הדוגמאות היחידות בהיסטוריה שבהן הנכבש נענש על מאבקו הצודק והלא אלים לשחרורו, והכובש האלים, שממשיך להתנחל ולשלוט בכוח, זוכה לתמיכת המערב. זה התבשיל שאמריקה של ברק אובמה הקדיחה, זהו טירוף המערכות שישראל מובילה: הפסקת סיוע לארגון תרבות ומדע שקיבל לשורותיו עם שנאבק על עצמאותו. מעניין איך מתרץ זאת אובמה, שוחר החופש עד תמול-שלשום, לפני שהוא עולה על יצועו; מעניין איך מנהיגי אירופה, שחלקם הרימו ידיהם נגד קבלת פלסטין, מסבירים זאת למצביעיהם: מפציצים את מועמר קדאפי, בשם החופש, ותומכים בהמשך הכיבוש הישראלי, אויב החופש, תוך סיכול מהלכים דמוקרטיים ודיפלומטיים להשתחרר מלפיתתו.

מה נותר למחמוד עבאס לעשות? מה יחשוב כל פלסטיני שחי תחת הכיבוש? הם ניסו תחילה לשבת שנים בשקט ולחכות לגודו - וגודו לא בא; הם ניסו להיאבק באבנים ובסכינים בכיבוש ודבר לא קרה; הם ניסו לנהל מו"מ מדיני וזה נמשך, עקר, במשך שנים ולא קידם אותם בכלום; הם ניסו פיגועי התאבדות אכזריים ודבר לא השתנה. אין להם עם מי לדבר בירושלים ואין על מה. עכשיו הם מנסים לגייס את העולם, ומה התמורה? עונש שעוד עלול להפוך לעונש מוות על הרשות ועל המנהיג הפלסטיני המתון ביותר שהיה (ויהיה) אי פעם. די היה להאזין לאבו מאזן מבטיח את קץ הסכסוך בליל שבת בערוץ 2 כדי להבין זאת. זה היה ראיון שהיה צריך להדהד בכל בית בישראל. תחת זאת הוא התקבל בחמיצות הפרשנים יודעי הכל.

ככנופיית בריונים התכנסה לה "השמינייה" והחליטה על צעדי הענישה נגד מי שהעז לנהוג בניגוד לרצונה של הפמיליה: בניית 2,000 דירות בהתנחלויות, שלראשונה הן מוצגות כעונש, גניבת כספי המסים ששייכים לפלסטינים ושלילת תעודות האח"מים של כמה ממנהיגיהם. מעכשיו לפחות נדע שכל דירה בהתנחלויות היא עונש וכל מתנחל מתגורר בה כנקמה. מעתה יידעו גם מנהיגי הפלסטינים כי חופש התנועה היחסי והמיוחס שזכו לו לא היה יותר מעצם עלובה ומעליבה שנזרקה לעברם בידי הכובש ברוב חסדו, בתמורה למשת"פיות שלהם עם מעלליו. יהיו משת"פים - יקבלו; לא יהיו - לא יקבלו. יחטפו חייל - יקבלו; יפנו לאו"ם - ייענשו.

תג המחיר הזה של השמינייה לא שונה במהותו מתג המחיר של המתנחלים: הוא אלים, תאב נקם ופרוע. לכן, המשיכו, המתנחלים, בצעדי ה"תג מחיר" שלכם, גם מדינתכם נוקטת אותם, ולאור היום.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5