מדינה נורמלית תחילה

רק בישראל בשר חזיר מכונה "בשר לבן". סטייק לבן, להבדיל מסטייק חזיר טמא, אפשר לטרוף במצפון שקט. מה שבבריטניה נקרא "משרד המלחמה", מכונה בישראל למודת המלחמות "משרד הביטחון", מין כינוי שכונתי חמים שכזה. ואם תיתקלו במונח המאתגר מחשבתית "חוק הנוכח נפקד", זה בסך הכל החוק לגזל רכושם של הערבים.

רק בישראל "החיסול" מתחפש למלה המתגוננת "סיכול". מה שמזכיר את דבריו של השחקן המצרי עאדל אימאם באחת ההצגות: "הלחי שלו היא שסטרה על כף ידי, כבוד החוקר". רק בישראל בשנת 56' נהפך מונח מלא אמפתיה לפקודת רצח אכזרית: "אללה ירחמו", ענה אז מפקד לשאלת פקודו על גורלם של התושבים החוזרים מהעבודה, שלא ידעו על העוצר שהוטל על כפר קאסם.

בסוף המאה ה-19, כשהמלים עוד ביטאו את מהות הדברים, המתיישבים הראשונים כינו את עצמם "קולוניסטים". אבל כשבמסמך "החזון העתידי לערבים פלסטינים בישראל" (שפירסם מכון "ראות" בשנת 2006), כונתה הפעילות הציונית לפני קום המדינה במלה "קולוניאליסטית", חולל הדבר מהומה רבתי.

ראש הממשלה בחר במלה "דוגרי" כדי לנהל שיח עם הערבים. חבל שבנימין נתניהו לא התייעץ עם מזרחן מעודכן, אז היה מגלה שלעתים המלה "דוגרי" משמשת כדי לבטא את ההפך מפירושה המילולי. השחקן הסורי דוריד לחאם, גיבור סדרה קומית, כונה "אל-דוגרי", דווקא בגלל התנהגותו התככנית והסכסכנית. ההפך הגמור מהתנהלותו של נתניהו.

אחרי 63 שנים, המדינה שקמה מתנהגת כלא-מדינה גם בענייני מלים. עדיין משרד ממשלתי קורא ליהודים לבוא ולהתיישב בגליל, כאילו מדובר במחלקת ההתיישבות בסוכנות. אבל חמור מכל הוא יחסה של הלא-מדינה לביטחונם האישי של הערבים. לפני שבועיים נרצחו אב ושני בניו בביתם באום אל-פחם. המשטרה עדיין לא תפסה את הרוצחים. המספרים היבשים מפחידים: אף שהערבים מונים כ-20% מהאוכלוסייה, חלקם בקרב הנרצחים בשנת 2009, עמד על 60%. הנשק זורם חופשי בכפרים והפשעים ברובם לא מפוענחים.

בזמנו אמר מנחם בגין: "גויים הורגים גויים ומאשימים את היהודים". זה היה בעקבות הטבח בסברה ושתילה בלבנון, ב-1982. היום "הגויים" הם אזרחי המדינה והיהודים הם המופקדים על ביטחונם, ובינתיים הגבול זז פנימה.

החידלון המשטרתי מדהים, כי אם היה מדובר בצל צלו של אירוע ביטחוני, יגידו תושבים, כבר היו מפרקים את קירות הבתים. לכן כל הוויכוח סביב "מדינה יהודית", בקונטקסט הנוכחי, הוא ויכוח סרק. בזמן שבימין מורטים את השערות מפני שהערבים לא נותנים ליהודים אפילו מדינה אחת, החיים בכפרים הערביים הופכים לסיוט מתמשך, עם הירי היום-יומי והפצצות שמושלכות חופשי.

כל זה תוצר של השנים האחרונות. אולי אחרי 25 שנים, כשהצנזורה תאפשר, נדע מה זממו לערבים בחדרים אפלים. הרי במציאות שבה מפלגתו של אביגדור ליברמן אוחזת גם במשרד לביטחון פנים, אז "אללה יוסתור", במובן המילולי (אלוהים ישמור). לכן, רבותי, קודם כל צריך להיאבק כדי שתהיה כאן מדינה נורמלית, שהאזרח לא ירגיש כמו בג'ונגל. אחר כך הכינוי של המדינה יימצא מעצמו.

Read this article in English: The struggle to make Israel a normal country

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות