חצי שנה לפני שבן בליעל ירה בגבו של ראש הממשלה יצחק רבין, כדי לעצור את תהליך השלום, תקעו שני פוליטיקאים אמריקאים סכין בעורפו. במאי 1995, בעיצומו של משא ומתן שברירי על הסכם הביניים, השניים קידמו את פניו של רבין בוושינגטון ביוזמת חקיקה קטלנית: המועמד הרפובליקאי לנשיאות, בוב דול, ויו"ר בית הנבחרים, ניוט גינגריץ', הציעו להכיר בירושלים המאוחדת כבירת ישראל, ולחייב את הממשל להעתיק לשם את שגרירות ארצות הברית.
יגאל עמיר קיווה שכדורי המוות שלו יצילו את ישראל מאיום השלום. הרפובליקאים קיוו שהחוק שלהם יציל כמה מיליוני דולרים מכיסיהם של תורמים יהודים. 16 שנה אחרי הרצח, "שלום" נחשבת בישראל כמעט למלה גסה. ערב בחירות בארה"ב, גורלם של ישראלים שוב משמש כדור משחק בידי פוליטיקאים אמריקאים. פיצוץ התהליך המדיני על סוגיית ירושלים, פינה את מקומו לתוכנית הגרעין האיראנית.
לא בכדי נוהג ראש הממשלה בנימין נתניהו לתאר את נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, כהיטלר. איך יכולים מנהיגיהן של מדינות שלא מנעו רצח של שישה מיליון יהודים, לערער על זכותה של ישראל להתגונן בפני צורר שמבקש להשמיד את מדינת היהודים? הנה, גינגריץ', שהצטרף למרוץ על המועמדות הרפובליקאית לנשיאות, הכריז בסוף השבוע כי אם ראש ממשלת ישראל יגיע למסקנה שקיומה של המדינה בסכנה, "שום נשיא אמריקאי לא יוכל לערער על כך ולבקש מישראל לשבת בחיבוק ידיים ולהסתכן בשואה שנייה". אחד מיריביו, מושל טקסס ריק פרי, הזדרז להודיע שאם ישראל תחליט לתקוף את איראן, הוא ידרוש שהממשל יתייצב מאחוריה.
מה יש להם להפסיד? אם מדובר באיום סרק שנועד להמריץ את ארה"ב להגביר את הלחץ על איראן, הם יוכלו לנופף בתמיכתם. אם התקפה צבאית תהיה מהדורה חדשה של המלחמה האחרונה בעיראק, הם יפילו את התיק על הנשיא אובמה.
עליית מחירי הנפט בעקבות עימות צבאי במזרח התיכון, בעיצומם של חורף קשה ומשבר כלכלי חריף, תבוא כשמן בעצמותיהם של הרפובליקאים. אם אובמה יישב בחיבוק ידיים, הם ישלפו את התמונות שלו מהישיבה המתוקשרת של מועצת הביטחון של האו"ם, שאימצה את קריאתו לצמצום ארסנל הגרעין ברחבי העולם. מי זוכר שהם לא פצו פה ולא ציפצפו כאשר הנשיא "שלהם", ג'ורג' בוש עצמו, חתם מדי חצי שנה על צו להשעיית החוק להכרה בירושלים כבירת ישראל?
שיקולי בחירות, אלה שמרחיקים את אובמה מכל רמז של מחלוקת עם נתניהו ביחס למשא ומתן עם הפלסטינים, הם לא רק בלתי מוסריים, הם גם לא יעילים. אין ספור סקרי דעת קהל שנערכו במשך השנים ביוזמתם של ארגונים יהודיים, מלמדים שהיחס לישראל משתרך בתחתית שיקולי ההצבעה של יהודי ארה"ב בבחירות לנשיאות, הרחק מאחורי הכלכלה, הבריאות והמלחמה בעיראק.
ניתוח שערכו באחרונה מומחי חברת "גאלופ" מייחס את הירידה בתמיכתם של היהודים באובמה לחוסר שביעות הרצון מביצועיו בתחום הכלכלי. בסקר של הוועד היהודי האמריקאי הגדירו עצמם 73% מהנשאלים היהודים כליברלים או מתונים ורק 25% כשמרנים. היחס הזה כמעט שלא השתנה בעשור האחרון.
האמריקאים חוזרים ואומרים שתוכנית הגרעין האיראנית היא בעיה כלל עולמית. חברי ועדת פרס נובל לשלום ציינו את "החשיבות המיוחדת של חזונו ופעילותו של אובמה למען עולם ללא נשק גרעיני". הנשיא השיב בצניעות כי "זו אינה הערכה על הישגי, אלא קריאה לפעולה".
הוא בוודאי לא התכוון לצפייה בפעולה של מטוסי חיל האוויר הישראלי באיראן, מחדר המצב בבית הלבן. אם האמריקאים חרדים כל כך מפני "שואה שנייה", וסבורים כי הם מיצו את האופציה המדינית - שיואילו לצאת בעצמם לפעולה באיראן. אם אובמה מתנגד לפתרון צבאי - שיעצור את הצמד נתניהו-ברק לפני שיהיה מאוחר מדי.
Read this article in English: Obama must stop Netanyahu, Barak from attacking Iran
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
