בעקבות היוונים

תראו את היוונים, מאיימים עלינו מומחי הכלכלה. חיו על חשבון אירופה, ביזבזו כאילו אין מחר, ועכשיו הם משלמים את המחיר. רקדו בלילה וישנו ביום, כמו הצרצר. ותראו אותם לעומת הנמלה: הגרמנים היעילים, החרוצים. המסתפקים במועט, היצרניים.

"יותר משהמשבר הכלכלי מאיץ את ההיסטוריה", כתב השבוע הפובליציסט וההיסטוריון ז'אק ז'וליארד בשבועון השמאל הצרפתי "מריאן", "הוא חושף את טבען העמוק של האומות". במסגרת זו, הוא חושף את עולם הדימויים הקלישאי שלהן.

דימויה של חברה בעיני חברה אחרת מעיד על עולמה ובעיותיה של המתבוננת יותר מאשר על אלה של המתוארת. משום כך מעניין לבחון את הדימוי של יוון בעיניים ישראליות. חלקו מבוסס על אידיאליזציה הוליוודית של הפרא האציל: היוונים מתגוררים בבתים ציוריים באיים קסומים, שותים אוזו ואוכלים אוכל פשוט ובריא, אוהבים לחיות ונותנים לאחרים לחיות, מגדלים שפם, שרים בטברנה, שוברים צלחות, רוקדים סירטאקי (אין ריקוד כזה, אבל מה זה חשוב), וצועקים יאסו בשמחה.

חלקו האחר של הדימוי נראה, אמנם, כהיפוכה השלילי של האידיליה, אך למעשה הוא השלמתה: היוונים עצלים, שונאים לעבוד, שעה אצלם היא לא שעה ומלה לא מלה, רובם עובדים בשירות הציבורי, מרוויחים המון ולא עושים כלום עד שהם פורשים לגמלאות בגיל 50. החופים והאיים אמנם יפהפיים, אבל הערים מוזנחות, המוניות, עממיות מדי. דומות - למה הן דומות בעצם? אה כן, לעזה.

הנה כך חושף מכלול הקלישאות את דימויו העצמי של המתבונן ואת דעתו המצוינת על עצמו. מי שרואה כך את היוונים משוכנע שהוא הרבה יותר "אירופי" מהם, יותר מפותח, יעיל, משוכלל וחכם, בין השאר כי הוא מקיים כלכלה מפוארת שלא תלויה באיש. אלא שהתבוננות כזאת, המתעלמת מכך שהכלכלה הישראלית תלויה בארה"ב לא פחות מאשר יוון תלויה באירופה, מחמיצה אפשרות להתבונן ביושר ובאומץ במראה, באמצעות הסיפור היווני.

המשבר הכלכלי ביוון הוא רק חלק משבר ישן, עמוק ומעמיק, של האומה היוונית המודרנית. נקודות ציון אחדות, שהיתה להן השפעה עצומה על עיצוב החברה היוונית, היו, למשל, השלטון העותמאני, קליטתם של יותר ממיליון פליטי מלחמת יוון-טורקיה בערים שלא היו ערוכות לכך, העברת האיים בין ידיים קולוניאליות שונות, הכיבוש הנאצי והרעב והמחסור הנוראים שהוליד דלדול המשאבים במהלכו, מלחמת האזרחים, שלטון הקולונלים, ועוד. בכל אלה היה לגופים פוליטיים לאומניים (וקומוניסטיים) ולאילי הון, ולקשר השוביניסטי שבין לאומיות לבין הדת והכנסייה, תפקיד מרכזי.

התרכובת היוונית מכילה, אכן, מערכת שלטונית רקובה וביורוקרטיה מנופחת, בצד נוף מרהיב, אך גם שפה ומורשת תרבותית נפלאה, זיקה מגלומנית להיסטוריה הרחוקה, והשתייכות אמביוולנטית לאירופה ולבלקן. היא מתאפיינת דווקא בזריזות מחשבה, יוזמה, חריצות וערנות, כפי שמעידה הצלחתם המרשימה של אנשי עסקים ויזמים יוונים בארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד וארצות אירופיות רבות. כמה עצוב שמכל אלה צמחה חברה שאיננה מצליחה לבחור לעצמה מנהיגים שיחלצו אותה מטבעת החנק הסוגרת עליה.

השבוע, לאחר זיגזגים מביכים, התפטר ראש הממשלה יורגוס פפנדריאו, ויורשיו ינסו להקים ממשלת חירום לאומית. אבל אם פפנדריאו, שנשען על רוב עצום בפרלמנט, לא הצליח ליישם את הרפורמה החיונית ליוון כאוויר לנשימה, האם יצליחו יריביו לעשות זאת? האם הם מעוניינים בכך בכלל? האם הם עובדים למען האזרחים או נאחזים בכיסא למען עצמם עד הקטסטרופה הבאה?

כשמחליפים את הכשל הכלכלי-חברתי באווילות מדינית ובהבערה מתמדת של הסכסוך, מתקבלת תמונה אחרת. מביכה. תמונה שלא רצינו לראות במראה. זאת שבגללה הבטנו ביוונים ולא ראינו אותם. אז תראו, באמת, את היוונים.

Read this article in English: The Greeks and us

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות