טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכנענים החדשים מימין ומשמאל

תגובות

שיח חדש ומאתגר קונה לו עתה אחיזה בקרב חוגים אינטלקטואליים ופוליטיים בימין ובשמאל, שיח שניתן לקרוא לו "עלייתה של ניאו-כנעניות". ביסודו עומדת הקריאה לבסס את הזהות הלאומית בישראל על גיאוגרפיה ולא על היסטוריה, על ילידיות ולא על המשכיות תרבותית. אופיה היהודי של מדינת ישראל, כך לפי "הכנענים החדשים", איננו מהווה יותר עיקרון מחייב. מה שקובע מעתה הוא הזיקה האזרחית בין התושב למדינתו, בין הסובייקט לריבונות פוליטית. זוהי ללא ספק נקודת מפנה דרמטית ביחס כלפי מדינת הלאום של העם היהודי, שבה האזרחות הישראלית והצו הטריטוריאלי באים במקום הערך המוסף היהודי.

ההיסטוריון גבריאל פיטרברג, המזוהה עם עמדות פוסט-ציוניות, קורא במאמרו ("ספחו כבר את השטחים", "הארץ", 24.10) לספח את השטחים הכבושים ביהודה ושומרון, להחיל את החוק הישראלי על הפלסטינים ולשים קץ למדינת הלאום היהודית. הוא מעדיף שהמהלך יביא למדינה חילונית ודמוקרטית אחת, אבל אינו בטוח שהדבר יצלח. זהו הד לדרישת הסוציולוג יהודה שנהב להחיל את עקרון "מדינת כל אזרחיה" לא רק בשטחי הקו הירוק אלא גם בכל יהודה ושומרון ולחייב את המשך ההתנחלויות. פיטרברג ושנהב מצטרפים לשורה של אינטלקטואלים פוסט-ציונים הדורשים את כינונה של מדינת ישראל כמדינה דו-לאומית בכל שטחה של ארץ-ישראל השלמה.

גם בימין הישראלי, הוגים, אנשי ציבור ופוליטיקאים מצדדים בהענקת אזרחות ישראלית לכל הפלסטינים בגדה, ובסיפוחה לישראל. משה ארנס מצדד ב"אופציה שישראל תחיל את החוק על יהודה ושומרון, ותאזרח לתוכה כמיליון וחצי פלסטינים". ח"כ רובי ריבלין טוען ש"עדיף כי הפלסטינים יהיו אזרחי המדינה, מאשר לחלק את הארץ". אורי אליצור, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע וראש הלשכה של בנימין נתניהו, סבור שיש להעניק לפלסטינים "תעודת זהות כחולה, מספר צהוב, ביטוח לאומי וזכות הצבעה לכנסת". הקדים אותם הפילוסוף יוסף בן שלמה שהעדיף (במקרה של התנגשות עתידית) את ארץ ישראל על פני מדינת ישראל. אמילי עמרוסי, לשעבר דוברת מועצת יש"ע, מבטאת את דעת כולם, באומרה: "בואו נדבר קודם כל על ארץ אחת, על רצועת קרקע אחת. אנחנו לא כנענים". האומנם?

בהקשר זה מעניין לציין את דברי מרגלית שנער, בתו של המזרחן ע"ג חורון, מי שהכניס את יונתן רטוש בסוד הכנעניות, בעת שייסדה (עוד) קבוצה כנענית ביחד עם אהרן אמיר: "התוצאה בסופו של דבר צריכה להיות מדינת כל אזרחיה. אנחנו רוצים את השטחים כדי ליישם אידיאולוגיה ליברלית". רעיון המדינה הדו-לאומית, שהיה נחלת שוליים בישראל המנדטורית, הולך וכובש לו מקום של כבוד הן בשיח של הימין והן בשיח של השמאל.

היסודות הכנעניים באידיאולוגיה הפוסט-ציונית ובאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה בולטים לעין. נראה שלמרות הזיהוי בין כנענים לימין או בין פוסט-ציונים לשמאל, קיים מאגר הנחות יסוד המשותף לשתי ההשקפות. לאידיאה הכנענית יש היום מהלכים רציניים בשיח הישראלי, שהגדרת המקומיות היא מרכיב עיקרי בו. אנשי ארץ ישראל השלמה נחשפים כניאו-כנענים ימנים. קדושת המקום, המשלבת תיאולוגיה פוליטית עם מיתוס התיישבותי בגבולות ארץ ישראל השלמה, מכתיבה את סדר היום הפוליטי של הימין ההתנחלותי. בו בזמן הפוסט-ציונות היא ניאו-כנעניות חילונית ושמאלית, השקפה ילידית המתנכרת לרציפות ההיסטורית של עם ששב בחלקו לכונן את לאומיותו בארצו, ומכירה רק ביושבי המקום כאן ועכשיו.

לנגד עינינו ממש נכרתת ברית בלתי קדושה, ניאו-כנענית, בין הימין לשמאל, קואליציה רדיקלית המבקשת לנתק את חוט הטבור בין הישראליות ליהדות. המשמעות העמוקה של הניאו-כנעניות היא ניסיון להכחיד את המקום היחיד בעולם שבו יהודים מתקיימים ויוצרים לא כמיעוט לאומי.

פרופ' אוחנה מלמד במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות