למה שיאמינו לנתניהו?

אילו החוק היה מאפשר להעמיד לדין מנהיגים על הונאת סדרתית של הציבור והשגת תמיכה במרמה, ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מארח חברה למשה קצב בכלא. הנשיא לשעבר הורשע באונס של נשים שהיו נתונות למרותו, ובשימוש לרעה בסמכותו. נתניהו מבצע את זממו בדמוקרטיה הישראלית ומשתמש במעמדו כדי להוליך שולל את החברה הישראלית, כל הדרך לבידוד מדיני וכלכלי. משם הדרך קצרה למלחמה אזורית ולאפרטהייד, השאלה היחידה היא מה יגיע קודם. ואף על פי כן, מדינה שלמה ממשיכה להתמסר ברצון לשקרן שאינו חדל להטרידה ומסכן את שלומה.

הגזמתי? כמה פוליטיקאים, אנשי תקשורת וסתם אנשים מן היישוב מאמינים שנתניהו מעוניין בכנות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים? הכוונה איננה, כמובן, להסדר שיכלול שליטה ישראלית בבקעה למשך 40 שנה, כפי שנתניהו הציע באחרונה לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס.

בעת ביקור אבלים באחת ההתנחלויות, בסוף שנות ה-90, התרברב נתניהו שהצליח להוליך שולל את ממשל קלינטון במשמרת הראשונה שלו כראש ממשלה, כדי לחסל את הסכם אוסלו. בשעה שחשב שהמיקרופון והמצלמה כובו, סיפר נתניהו כיצד סחט מממשל קלינטון, בתמורה להסכם חברון, התחייבות שישראל תהיה הגורם היחיד שיוסמך להגדיר מהם "אתרים צבאיים" שיישארו בשליטתה. כשחיוך ממזרי נסוך על פניו, הוסיף ביבי, "אמרתי שמבחינתי כל בקעת הירדן היא אתר צבאי מוגדר", והסביר: "למה זה חשוב? כי מאותו הרגע עצרתי את הסכם אוסלו".

יצחק שמיר, קודמו של נתניהו בהנהגת הליכוד, ניסח זאת במלים פשוטות: "בשביל ארץ ישראל מותר לשקר". לנתניהו, תלמידו של יועץ התקשורת האמריקאי השמרן ארתור פינקלשטיין, יש נוסח מתוחכם יותר. בהרצאה בכנס של הליכוד באילת, ביולי 2001, הדריך ביבי את הפעילים כי "לא משנה אם הצדק אתך, אתה חייב להציג את עמדתך כצודקת".

לימים הוא העניק לנוהל הזה פרשנות רחבה ביותר; אף שמן הסתם לא שכח מתי יצא לאוויר העולם (21 באוקטובר 1949), הוא ידע לספר על מפגש מכונן עם חיילים בריטים ליד ביתו. הדברים שהנשיא הצרפתי, ניקולא סרקוזי, אמר לברק אובמה על נתניהו ותגובתו של הנשיא האמריקאי, מזכירים את המוניטין שיצאו לו בעולם. המיקרופון שנותר פתוח בטעות, הסיר את המסווה הדיפלומטי וחשף את דעתם של שני המנהיגים החשובים על ראש ממשלת ישראל.

קדמה לכך הדלפה מפגישה בין סרקוזי לנשיא המדינה שמעון פרס בראשית 2010, בארמון האליזה, שבמהלכה אמר הנשיא הצרפתי: "אני לא מבין לאן נתניהו הולך ומה הוא רוצה". מנהיגה אירופית חשובה לא פחות, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, הצטרפה אף היא למועדון נפגעי שקריו של נתניהו. דעתה על הצהרות השלום של ראש הממשלה לא התגלגלה אמנם למיקרופונים, אך לפי דיווח של ברק רביד ב"הארץ" בפברואר, מרקל אמרה לנתניהו בשיחת טלפון, "איכזבת אותנו. לא עשית מהלך אחד לקידום השלום".

ערב הפגישה האחרונה בין נתניהו לאובמה בניו יורק, הודלף ל"ניו יורק טיימס" כי אובמה אמר ליועציו שאינו מאמין שנתניהו יהיה מוכן אי פעם לבצע פשרות שיובילו להסכם שלום. קודם לכן, דווח בתקשורת האמריקאית והישראלית, שסטיבן סיימון, הממונה על המזרח התיכון בבית הלבן, גילה בשיחת ועידה עם בכירי הקהילה היהודית בארצות הברית שהפלסטינים הסכימו לחדש את המשא ומתן על בסיס המתווה של אובמה (קווי 1967 וחילופי שטחים מוסכמים), וכי הכדור מצוי בידי נתניהו. כידוע, ביבי מציג את הנשיא עבאס כסרבן המשא ומתן.

עם קופת שקרים כזו ביבי מצפה ש"העולם" יאמין לו שהוא מתכוון לתקוף את מתקני הגרעין של איראן, ויהדק את הסנקציות עליה? למה שהם לא יחשדו שאולי כל המהומה סביב הפצצה לא נועדה אלא כדי להרחיק את איום השלום, ולא ינקפו אצבע נגד האיום האיראני?

Read this article in English: Why should he be believed?



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5