הטרגדיה של ברק, הטרגדיה שלנו

צפירת הרגעה: שר הביטחון מבטיח בראיון לירון דקל ב"הכל דיבורים", שלא יהיו חמישים אלף הרוגים, גם לא חמשת אלפים. יתר על כן, אפילו חמש מאות הרוגים לא יהיו אם כווולם ייכנסו לבתים.

מאחר שלא כולם ייכנסו לבתים, המשפט האחרון נכון באופן אוטומטי. יש כלל בלוגיקה: מהנחה שגויה נובע כל דבר. לכן גם המשפט "לא יהיה אפילו פצוע אחד אם כולם ייכנסו לבתים" הוא תקף לוגית, וכמוהו גם המשפט "כל המתים יקומו לתחייה אם כולם ייכנסו לבתים". אפשר להמליץ לשר הביטחון להשתמש במשפטים האלה בראיון הבא שיעניק, וכך לגייס תמיכה גורפת לתקיפה ישראלית באיראן.

אותו שר ביטחון, שעכשיו משדר צפירת הרגעה, שידר בקיץ האחרון צפירת אזעקה קולנית. הוא דיבר על חמישים טון חומר נפץ שצפויים לנחות עלינו מדי יום ביומו במלחמה הבאה, ב"פיזור סטטיסטי" שאמור כנראה לנחם אותנו - מי יודע, אולי הטיל ייפול לא עלינו אלא על השכנים. תמיד אפשר להתפלל לאלת המזל. בהקשר זה מעניין לשאול אם שר הביטחון עצמו מתפלל לעתים לאלת המזל, והאם היא מסייעת לו.

אהוד ברק הוא כנראה ברוך כישרונות, כפי שמעידה התקדמותו המהירה בצבא, בפוליטיקה ובעסקים. רבים מייחסים לו חשיבה אנליטית, כישורים מתמטיים ומוסיקליים, וכיוצא באלה. אבל משהו רע רודף אותו פעם אחר פעם, והדוגמאות אינן מעטות: אסון צאלים ב' בתקופת כהונתו כרמטכ"ל, הסיום המביך של כהונתו כראש ממשלה בשנת 2000, כישלון מפלגת העבודה בראשותו בבחירות ב-2009 והתפוררותה לאחר מכן, ההשתלטות העקובה מדם על ה"מאווי מרמרה" בהיותו שר ביטחון ותוצאותיה המדיניות ההרסניות.

הציפיות מאהוד ברק היו גבוהות והוא כמעט הגשים אותן. ב-1992 הוא כמעט הצליח להתנקש בשליט עיראק סדאם חוסיין (על פי מקורות זרים); הוא כמעט גיבש הסכם שלום עם סוריה ועם הפלסטינים בשנת 2000 (כאשר במקום שלום הגיעה אינתיפאדה); הוא כמעט שיקם את מפלגת העבודה כשקיבל הזדמנות שנייה ונבחר לעמוד שוב בראשה ב-2007 (אבל למעשה הרס אותה). לנוכח כל זה, ולנוכח חוקי הסטטיסטיקה, טבעי לחשוש שמא ברק כמעט יצדק בתחזיותיו לגבי מספר ההרוגים הצפוי כאן, וגם כמעט ינצח במלחמה נגד איראן.

הבעיה האיראנית היא קשה ביותר, ודו"ח סבא"א שפורסם זה עתה חושף בפני העולם כולו אקדח מעשן. מהראיות לכך שאיראן עוסקת בפיתוח נשק גרעיני אי אפשר יהיה להתעלם. יש להניח שארצות הברית ומדינות נוספות ישדרגו בקרוב את פעילותן לבלימת איראן, המהווה איום גם עליהן.

לרעיון שישראל צריכה או יכולה להתמודד לבדה עם האתגר האיראני, יש אופי מגלומני. החרדה ממנו גוברת כאשר רעיון זה מהווה בסיס לברית בין ראש הממשלה לשר הביטחון - ברית טורדת מנוחה בין מי שמדבר ואינו עושה, לבין זה שעושה ונכשל.

יש ויכוח אם סדרת כישלונותיו של ברק היא תוצאה של אופיו ושל העדר כישורים מתאימים, או שמא ברק הוא דווקא מנהיג מבריק וראוי אבל, מה לעשות, חסר מזל. ויכוח זה כבר איננו רלוונטי. נפוליאון נשאל פעם: איזה כישרונות אתה דורש מהגנרלים שלך? הוא ענה: הכישרון היחיד שאני דורש מהם הוא מזל. הטרגדיה של אהוד ברק, שעלולה להפוך בקרוב גם לטרגדיה שלנו, היא שהכישרון האחד שאין לו הוא מזל.

Read this article in English: Luckless Barak



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5