לימודי ערבית לכל

ההצעה שהעלו כמה חברי כנסת, לבטל את המעמד של השפה הערבית כאחת השפות הרשמיות של מדינת ישראל, היא צעד מטופש. יותר מכך, היא ביטוי לחוסר כבוד כלפי יותר ממיליון אזרחי ישראל ששפת האם שלהם היא ערבית.

מדוע להפגין זלזול כזה כלפי האזרחים הערבים בתקופה שבה האתגר החשוב ביותר של המדינה הוא לשלב אותם בחברה הישראלית ולגרום להם לחוש בבית בישראל?

אימוץ השפה של אוכלוסיית מיעוט כאחת השפות הרשמיות של מדינה הוא עניין מקובל בימינו. צעד זה מבטא אהדה, התחשבות וכבוד מצד אוכלוסיית הרוב כלפי המיעוט. מדינות רבות מכירות בשפות של מיעוטים בהן כשפות רשמיות, במקרים אחדים אפילו בשפות של מיעוט קטן מאוד. פינלנד מעניקה מעמד של שפה רשמית לשוודית, השפה של שכנתה הגדולה.

הערבים בישראל אינם מיעוט קטן. מדוע ליזום שינוי כזה במעמד השפה הערבית אחרי 63 שנים שבהן נהנתה שפה זו ממעמד שווה לזה של העברית?

אמנם רוב הערבים בישראל דוברי עברית. למרבה הצער, רוב גדול של האזרחים היהודים בישראל אינם דוברי ערבית. א-סימטרייה זאת היא בדיוק מה שדורש תיקון. על תלמידי בתי הספר ללמוד ערבית עד לרמה של שליטה בשפה. העובדה שזה לא קרה עד היום היא כישלון של מערכת החינוך. כישלון זה אינו חמור פחות מהציונים הנמוכים יחסית של תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים.

בהתחשב בניסיון העצום שישראל צברה במשך השנים בהוראת עברית לעולים חדשים, הכישלון הזה - אף שבתי הספר מייחדים שעות להוראת ערבית - הוא ביטוי לכך שמשרד החינוך לא קיבל עליו ברצינות את המשימה החשובה הזאת.

יש לקבוע את הערבית כמקצוע חובה בכל בתי הספר ולהציב את השליטה בערבית כתנאי לקבלת תעודת בגרות. כמו כן יש לעודד מבוגרים ללמוד ערבית ולכלול את ידיעת השפה הערבית כאחד השיקולים בעת הקידום של עובדי מדינה.

אף שכל תושבי מדינת ישראל כמעט, ערבים ויהודים כאחד, דוברים עברית, על תלמידים יהודים לרכוש שליטה בשפה הערבית. לא רק כדי שייטיבו לתקשר עם האזרחים הערבים, אלא גם - וחשוב אף יותר - כביטוי לכבוד ולהתחשבות של ישראל במיעוט הערבי בה.

עולה תהייה, שמא המניע ליוזמת החקיקה הזאת של חברי הכנסת הוא כוונה להעמיד את האזרחים הערבים של ישראל "במקומם". להזכיר להם שהם מיעוט ולהבטיח שהמעמד הנחות שיינתן לשפת האם שלהם בישראל יהיה בעבורם תזכורת מתמדת לכך.

צעד כזה לא רק שאינו משרת את האינטרסים של המיעוט הערבי, הוא גם אינו משרת את האינטרסים של הרוב היהודי. הוא מזכיר ניסיון אחר "להעמיד מישהו במקומו" - זכור לכל כיצד שגריר טורקיה בישראל הושב על כיסא נמוך יותר במשרד החוץ הישראלי.

זה היה מעשה מביש, שכיום כולם מצטערים עליו. מוטב לא לחזור על מעשים יהירים ומטופשים כאלה.

Read this article in English: A sign of disrespect



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות