נתניהו: צ'מברליין שלנו

מדינה דמוקרטית מתכוננת למאבק קיומי בשיתוף כל אזרחיה ובבריתות עולמיות; מדינה פשיסטית מתכוננת ברמיסת מתנגדיה מבית ובניסיון לייצר בריתות בחוץ. מדינה פשיסטית משיחית גם רומסת מבית וגם מצרעת את עצמה בעולם.

המתבוננים באימה בתמונה המשלבת את דמות המנהיג הישראלי בעולם כ"שקרן" וקיצוני עם חדוותו לרמיסת הדמוקרטיה מוכרחים להבין את ההקשר. ישראל של בנימין נתניהו, המתכוננת לקראת מלחמה קיומית, עשתה בחירה. אפילו לליכוד זהו מהפך.

האם ללא 9'-1977 היתה 1981? ספק. מנחם בגין עסק בכור העיראקי מיוני 77'. אין ודאות שהלך לשלום עם מצרים ולהבטחה לפינוי כל סיני, שקדמה לביקור אנואר סאדאת, רק כדי לייצר את הכנפיים המדיניות שיאפשרו הפצצה בעיראק. אך ברור שבגין הבין, שחובתו האסטרטגית לפרוץ דרך ולהרגיע את המערב מקיצוניותו. לכן הקים ממשלה עם משה דיין ויגאל ידין. לכן נסוג מסיני. בזכות "יש שופטים בירושלים" והאשראי המדיני הוא היה יכול להפציץ בעיראק מול התנגדות רבים, אך בתמיכה נלהבת של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר.

לא רק בגין. מי ששוחח לעומק עם רבין ב-1992 הכיר מה הביאו לתהליך השלום. מכהונתו הראשונה תמך רבין בביקור בגוש עציון בוויזה, אך למהלכיו היתה סיבה אסטרטגית. מ-92' ראה את האיום האמיתי על ישראל בגרעין האיראני ובקיצוניותה הדתית. דרך טיפולו היתה סדורה. תהליך השלום יועד להוון להסכמים מייצבים ומצנני מתיחות אזורית את חלון העליונות הגרעינית הישראלית שנפתח ב-1971, כך על פי מקורות זרים. בעולם שבו היה רבין "חבר" אסטרטגי - ולא רק של ביל קלינטון - עוצמת הכנף האסטרטגית הישראלית היתה עצומה. כנף שיכולה היתה לאפשר מעבר מהרתעה עמומה לגלויה; היכנסות מתחת למטריית ההגנה וההרתעה של נאט"ו; ואם צריך, לאפשר תקיפה בתנאי תמיכה עולמית רחבה.

נתניהו איננו אפוא צ'רצ'יל, אלא צ'מברליין. כצ'מברליין הוא בוחר להמשיך בשלו כאילו אין סכנה קיומית. ואצל נתניהו, כצ'מברליין סיקריקי, להמשיך בשלו משמע לדבוק בהסתערות על הדמוקרטיה. לרסק אפילו, ובעצם בעיקר, את בית המשפט. וכך שורפת ירושלים, כבמרד הגדול מביא החורבן, את אסמי התמיכה הפנימיים והעולמיים.

גולת הכותרת של הגל האנטי דמוקרטי מתחפשת לעניין טכני. אבל השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים איננו טכני. בישראל, שאין בה חוקה, שהרשות המחוקקת בה פועלת כשלוחה של הרשות המבצעת, וחלקים מהתקשורת נכבשים בידי השלטון, נשאר דימוי עצמאות המשפט כמחסום אחרון. כשבזכות התרגילים יישלט בית המשפט פוליטית, ייגמרו שיירי הדמוקרטיה הישראלית.

כוח הרוב הפשיסטי המשתלט יוכל אז להוסיף לפני הבחירות עוד תרגילים - שוב מהרגע להרגע. למנוע, למשל, השתתפות של מפלגה ערבית אחת כדי שהערבים ייעדרו מהקלפיות, ולאפשר הצבעת יהודים בחו"ל - כל זאת בלא ביקורת שיפוטית ממשית - עניינים טכניים קלים, שיבטיחו רוב ימני פשיסטי משיחי לנצח.

זהו המבחן של דן מרידור, בני בגין, אהוד ברק, גדעון סער ובעיקר רובי ריבלין, שנראה כמאפשר ואף דוחף את מהלך הפוטש נגד בית המשפט. כל דברי הזעזוע של ריבלין וחבריו מחקיקת הכנסת הלא-דמוקרטית שווים כקליפת השום. מי שמאפשר את ההרס הפוליטי של שארית הפליטה הדמוקרטית - בית המשפט - ועוד ברגע קיומי זה, מרים יד על ישראל. שאר חוקי הזוועה הם פרפראות. ההשתלטות על בית המשפט היא הדבר עצמו.

וכך, לא בידי "חבר" עולמי אלא בידי המצרע את עצמו בישראל ובעולם כ"שקרן" אנטי דמוקרט מובלת ישראל להתמודדות עם איראן. צ'מברליין סולק בידי חבריו ברגע האחרון, כשהתבררה טעותו האסטרטגית. אם ישראל רוצה להתקיים, מוכרח גורל נתניהו להיות דומה. וזאת, עוד בטרם יתפזרו העננים.

Read this article in English: Our Chamberlain

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות