נתניהו על גב הנמר

בנימין נתניהו הוא דמוקרט. יש כמובן דמוקרטים ממנו. הוא גם חדור, משחר ימיו, בשאיפה מסוכנת להרוס את ה"אליטות הישנות" של ישראל, אבל הוא לא אומר להרוס את הדמוקרטיה שלה. יש לתת לו אשראי על כך.

קודמיו, ראשי ממשלות הליכוד, ידעו ללבות יצרים - מנחם בגין ברחוב, ואריאל שרון במרכז המפלגה - אבל הם גם ידעו לשמור איכשהו על המסגרת הדמוקרטית. נתניהו, שמבחינות מסוימות חזק מהם, בהעדר אופוזיציה משמעותית בתוך מפלגתו ומחוצה לה, ומבחינת אופיו חלש מהם - לוקח את המשחק הזה רחוק מדי.

נתניהו עלול למצוא את עצמו עד מהרה במצב שבו לא יוכל עוד לעצור בעד המשחק המסוכן הזה. בלבו הוא אומר בוודאי: ישחקו הנערים לפנינו; ישתוללו להם האלקינים, הדנונים, האקוניסים והלוינים כאוות נפשם - אני פה, ואני אדע לעצור בזמן את דהירת הנמר. אבל נתניהו לא יוכל עוד לעוצרו. את דהירת הנמר הזה כבר קשה לעצור, וסופו של נתניהו שייפול מגבו, ואתו תיפול הדמוקרטיה הישראלית, מרוסקת ומדממת, בלא תקנה.

האלקינים הללו אינם מפלצות. כמה מהם בורים ונבערים בהלכות דמוקרטיה, והיא גם אינה חשובה להם במיוחד. כמה אחרים מונעים משיקולי פריימריס ציניים. חסרי בושה הם משתעשעים להנאתם באש הגיהנום, המושכת אליהם תשומת לב ציבורית שלא יכלו לזכות בה אלמלא הצעותיהם השערורייתיות. יש בהם גם כאלה, דוגמת אביגדור ליברמן, שמטרתם להפוך את המשטר בישראל לדמוקרטיה פוטינית.

נתניהו סבור שהוא יידע לעצור אותם בזמן. הנה, שלשום הוא כבר הטיל וטו על הצעת חוק השימוע לשופטי בית המשפט העליון. נתניהו משוכנע, שכל עוד הוא בשלטון הדמוקרטיה לא תיפגע, אבל סופו שיתבדה מרה, ואתו תתבדה התקווה האחרונה לשימור פני המשטר.

בינתיים נפערים הסדקים במהירות מבהילה, חוק אחרי חוק, נתח אחרי נתח קורעים העיטים בבשר החי, עד שנתעורר למדינה אחרת. כשיתעורר אז גם נתניהו, הוא יגלה, שהממזרים המשנים עכשיו את הכללים ישליכו גם אותו מגב הנמר.

גם הם יודעים שנתניהו אינו משלהם, הוא דמוקרט, ובשעת כושר, כאשר מהדמוקרטיה ייוותרו רק אודים עשנים, בדלי חוקים ושיירי מנגנונים - הם ימשחו מלך אחר תחתיו, כזה שהוא הדבר האמיתי, ליברמן או אחד מדומיו.

אין להפריז בחומרת הסכנה האורבת עכשיו לפתחה של ישראל. שום פצצה איראנית לא תדמה לה באיומה. מדינה בעלת בית משפט מעוקר, תקשורת מאוימת וכנסת נבערת, וכל זה גם בלא כל חברה אזרחית של ממש, אינה דבר הפיך. כל פגיון הננעץ עכשיו מותיר צלקות-עד. כל חוק המתקבל עכשיו במהירות מבהילה מעוות את האיזונים והבלמים, המעורערים בלאו הכי, בחברה שבה הרוב משוכנע שהפירוש היחידי של דמוקרטיה הוא בחירות אחת לארבע שנים, רצוי ליהודים ולימניים בלבד. בחברה שאין בה תודעה דמוקרטית אמיתית, קל מאוד לנתץ את המוסדות האמורים לגונן עליה.

לבית המשפט העליון אין צבאות. כוחו מבוסס אך ורק על הסכמה ציבורית. וכשזאת מתערערת, מתערער המשטר כולו. גם את התקשורת, בעיקר הישראלית, המתגייסת והחלשלשה, המסחרית והרייטינגית, קל מאוד לנפנף. פו, ואין בית משפט; עוד פו, ואין תקשורת, כזאת הממלאת את תפקידה. החיילים של נתניהו, הדמוקרט, מפיחים עכשיו את כל הפו הגדול והנורא הזה, ומגדל הקלפים מאיים להתמוטט.

נתניהו ייפול מהנמר. הוא אינו יודע לרכוב עליו, והנמר ייצא משליטתו. נתניהו ייהפך לבני בגין, לראובן ריבלין או לדן מרידור, הדמוקרטים המסורסים. במפלגתם המשנה עכשיו את פניה, את הרכבה ואת מהותה, הוא ייהפך לקוריוז.

האם הייתם מאמינים? נתניהו הוא עכשיו התקווה האחרונה של הדמוקרטיה הישראלית. והוא נישא על גב נמר מטורף, הדוהר ודוהר, בלי רוכב.

Read this article in English: On the back of the tiger



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות