פרידה מהנשיאה בייניש

בעוד זמן קצר תאסוף הנשיאה את חפציה - אלה שהתמלאו ואלה שנכזבו - ותצא מההיכל שלא על מנת לשוב. כל פרישה כרוכה בעצבות, אך גם במידה רבה של הקלה. מוטב לה ללכת עכשיו, לשבת מנגד, ולומר לעצמה - אל אראה במות הבג"ץ.

זאת לא מיתת נשיקה ולא מיתה חטופה. בית המשפט העליון גוסס מזמן, והגעגועים תוכפים לימי תהילתו - ל"מהפכה החוקתית" ול"אקטיוויזם השיפוטי". אלה הם געגועים מוגזמים.

באחרונה צפיתי בסרט - "שלטון החוק" - המגולל את סיפורו של המשפט הישראלי בשטחים. אין בו חדש, אם כי די בישן כדי לזעזע מחדש. גם נשיא העליון לשעבר מאיר שמגר מוסר בסרט את גרסתו; ולא תהיה תפארתו על הגרסה הזאת, על הדרך שהלך בית המשפט ב-43 שנה: קול בגבר - ערוותנו.

רק במקרים ספורים העז בג"ץ לחלץ את נחלת הרש משיני הכיבוש. ברוב המקרים הוא טיהר את השרץ בק"ן טעמים נפתלים. זה סיפור מדכא על מציאות רעה ועל מה שעוללה לאנשים טובים.

לפעמים היה קשה להבדיל בין בית משפט עליון לבית משפט צבאי שהוא ביסודו קרקס, וכל מי שמשתתף בו הוא איש גומי או ליצן. למסור דין צדק להכרעתו, זה כמו למסור יצירה סימפונית לנגינת התזמורת של מכבי האש. צדק לא ניתן לחלוקה, גם לא לארץ ישראל השלמה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

קרן המשפט ירדה, וכעת מעוללים אותה בעפר. פסקיו הם הלכה שאין מורים, רק דוחים ומורחים. האספסוף שכבש שתי רשויות עולה על הרשות השלישית, לכבוש אותה בביתה בעזרת חמורים טרויאנים.

הבעיה אינה במי שיעבור את המבחן הפוליטי - בכנסת או בוועדה מטעם לבחירת שופטים - אלא במי שיסכים לגשת; מיהו המועמד שיהיה מוכן לחוות את ההשפלה, להתבזות בחקירת שתי וערב של רוברט א. אורי א. זאב א. אופיר א. דני ד. יריב ל. פאינה ק. ודוד ר. - שורה ארוכה של פרחחי כהונה. ומי שכן יצליח לקבל מידם את ההכשר - לא ראוי להיות שופט.

במהלך כהונתה, בבדידותה, נשאה הנשיאה עיניים - מאין יבוא עזרה. עזר לא יבוא לה מבנימין נתניהו, העושה מעשה ולדימיר פוטין וויקטור ינוקוביץ' ומבקש שכר ואשראי כשומר החותם; לא יבוא מאהוד ברק, שכיסאו ייכון לעד גם על חורבות; ולא מיעקב נאמן, שלמדרך כף רגלו האדמה נחרכת; אף לא מדן מרידור ומבני בגין, שאינם מתעייפים מלשמש כסות, מלנקות לפני ואחרי.

האשה ששרתה עם שמעון פרס ויצחק שמיר בפרשת קו 300 ויכלה להם אינה זקוקה לתעודת יושרה ואומץ, אך אינה יכולה להתגבר לבדה. עכשיו היא עוזבת, ובית המשפט שלה יתכווץ עוד יותר. יש שופטים בירושלים ויהיו; האם תהיה ירושלים בשופטים?

לאחר שתיסגר עליה הדלת, כדאי שתעשה מעשה סמלי חשוב. לפני שבועיים פירסם כאן בסאם עראמין רשימה על בתו עביר בת העשר, שחייל ירה בראשה ליד בית ספרה בעיירה ענאתה והרג אותה. לא מזמן החליטו בייניש, עדנה ארבל ואיילה פרוקצ'יה לסגור את התיק. האחריות להרג רובצת על החיילים, פסקו השופטות; הפתיחה באש היתה רשלנית ובלתי מוצדקת, קבעו; אך ארבע שנים וחצי שעברו אינן מאפשרות להעמיד לדין את היורה ומפקדיו, סיכמו.

התיק הזה לא סגור. "דמה של עביר זועק מהאדמה", כתב האב בדם לבו. ולנו יש בקשה: תטלפן דורית בייניש כאזרחית פרטית אל המשפחה או תבוא לבקר, ותאמר לאמא ולאבא, שגם היא שומעת את ילדתם צועקת.

Read this article in English: Taking leave of Chief Justice Beinisch



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות