הראש הכרות של חנה סנש

שני דברים משותפים למשוררת לאה גולדברג ולצנחנית הגיבורה חנה סנש: האחד, גם סנש כתבה שיר, "אשרי הגפרור", והשני, החשוב יותר, הוא, ששתיהן נהפכו באחרונה לסמלי סקס; אבל רק בירושלים.

השתיים, שמעולם לא נודעו בזכות פתיינותן, מסכנות באחרונה את צניעות החרדים הירושלמים. אשר על כן, בשלטי החוצות המופיעים בירושלים הן מוצגות כרותות ראש. אבל הן לפחות זכו לתצוגה חלקית. ביתר המודעות בירושלים בולטות בהעדרן נשים, המופיעות, הפלא ופלא, במודעות של אותם גופים המתפרסמות בתל אביב. אפילו ממודעות עמותת "אדי" נמחקה דמות האשה הלא צעירה שהופיעה בה כדי שלא לפגוע ברגשות של מי שלא סביר שיהיו בעלי כרטיס המעיד על רצון לתרום מאיבריהם לאחר מותם.

דבר אחד יש לומר לזכות החרדים הלוחמים לסתימת פיות של הנשים, שבעיניהם הן לא יותר מערוות מונפשות - אי אפשר לחשוד בהם באפליה על רקע גיל. רק במוניות השירות מירושלים לתל אביב אני מתבקשת להחליף מקום כדי ש"רב" לא ייאלץ לשבת לידי ולהחטיא את עצמו במחשבות על דבר עבירה. רק בצרכניות מסוימות שם ובבית שמש אני מתבקשת ללבוש חצאית נייר מעל מכנסי כדי לנטרל מעט את הסקס-אפיל שלי. יש לזה גם אספקט מחמיא - בגילי, אני עדיין נחשבת לאובייקט מיני? רק גברים חרדים יכולים לחשוב שקולי, כשאני שרה, עלול לגרות אותם. חילונים וחובשי כיפות סרוגות נוטים בדרך כלל לנוס על נפשם כשאני מזמזת להנאתי, ואפשר אפילו לומר שקול הזמרה שלי משמש אותי כחגורת צניעות.

אין זאת אלא שסף הגירוי של גברים חרדים מכל גיל כלפי נשים מכל גיל - משמונה ועד שמונים - הוא מהנמוכים שבנמצא, ויש בכך גם להאיר אותם באור חדש. שהרי עד לאחרונה לא נודעו הגברים החרדים בזכות הליבידו המפותח מדי שלהם, ואפילו אצל ביאליק, תלמיד הישיבה, לא הגברים ניחנו ביצר המפותח כי אם האשה, שחמודותיה הגנוזות "שובעה כשאול לא תדענה".

ייתכן, כמובן, שביאליק הושפע מדברי חכמינו הקדמונים, שעל פיהם אסור לאשה שגרה בגפה להחזיק כלב בביתה, שמא לא יעמוד לה יצרה ותבצע בו את זממה (ומה עם פינצ'ר ננסי? ומה עם כלבה? ומה עם גבר המתגורר בגפו - האם מותר לו להחזיק ברשותו כלבה או כלב, או שמא אין חשש שיספק את יצרו באמצעותם, שהרי לשם כך הוא רשאי תמיד ללבוש שחורים ולנסוע לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב? אבותינו לא פירטו, ועד שאקבל את תשובת הרב עובדיה לנושא, ליתר זהירות, אני בינתיים שומרת נגיעה מכלבתי שושנה).

כלומר, נשים מסכנות את הצניעות של גברים, ואילו הפיתוי היחיד העומד בפני נשים הוא כלבים. כלבים אפשר למסור לצער בעלי חיים, ונשאר אם כן לחשוב על דרך לעזור לגברים החרדים (בני 13 ועד 120) להתגבר על יצרם המפותח כל כך. התשובה לכך קלה ליישום - במקום להדיר מן הציבוריות הישראלית נשים בנות כל גיל, יש להוציא קול קורא לחרדים להיכבד ולהישאר בביתם, או בכולל, או אלוקים יודע איפה הם נוהגים להרגיש מוגנים מכל חטאת הרובצת לפתחם, בדמות אשה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות