רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חורף ערבי ארוך

דו"ח הפיתוח האנושי במדינות ערב מטעם האו"ם קבע ב-2002, שיש בהן "ליקויים עמוקים ומושרשים". הדו"ח קבע, כי הדבר משתקף בהעדר "כבוד לזכויות אדם ולחירויות האדם", המתבטא במעמד נחות לנשים ובמצב ירוד בתחומים של "רכישת ידע ויישומו המועיל". דו"ח מעקב מ-2003 קבע, כי "אין דמוקרטיה אמיתית... מערכת החינוך נחשלת באופן חמור; מבתי הספר יוצאים צעירים נבערים".

מי שסבר ש"האביב הערבי" עומד לתקן את הליקויים, טועה. נראה שאחרי האביב עומד לבוא "חורף ערבי". התפתחות זו היתה צפויה. גורמים איסלאמיסטיים עומדים לרשת את תפקיד הדיקטטורים.

הדיקטטורים המושחתים זין אל-עאבדין בן עלי בתוניסיה, חוסני מובארק במצרים ומועמר קדאפי בלוב החזיקו בשלטון שנים רבות מדי. הם דיכאו את התנועות האיסלאמיות במדינותיהם, ובכך בדרכם המעוותת ניצבו לצד החילונים. הדבר נכון גם לבשאר אסד בסוריה, שאביו חאפז הרג כ-20 אלף איש בחמה ב-1982, כשדיכא את התקוממות האחים המוסלמים. נראה כי בשאר, האכזרי לא פחות ממנו, נידון לגורל דומה לזה של בן עלי, מובארק וקדאפי.

את ההפגנות בתוניסיה ובמצרים הובילו בתחילה קבוצות חילוניות: צעירים משכילים, המיומנים בשימוש באינטרנט, בפייסבוק ובטוויטר. במצרים הם עמדו כתף אל כתף עם אנשי הקהילה הנוצרית הקופטית, שהם 10% מאוכלוסיית מצרים, וקראו להדיח את מובארק ולערוך בחירות דמוקרטיות. הקבוצה הרבגונית שהדיחה את קדאפי נתמכה בידי הדמוקרטיות החברות בנאט"ו. קשה להעלות על הדעת, שאחרי מרחץ הדמים שאיפשר ללוב להיפטר מקדאפי לא ייערכו שם בחירות דמוקרטיות.

אבל השאלה היא, מי ינצח בבחירות כשייערכו - במצרים, בלוב, ובסופו של דבר בסוריה. הקדימון כבר היה בתוניסיה: במדינה שהיתה החילונית והקרובה ביותר למערב מכל מדינות ערב ניצחה בבחירות המפלגה האיסלאמית אל-נהדה, ואילו המפלגות הדוגלות במשטר חילוני נותרו הרחק מאחור. התקשורת המערבית, בניסיון לייפות את התוצאות המאכזבות, התעקשה לכנות את אל-נהדה "מפלגה איסלאמית מתונה". אך העובדות ברורות: בתוניסיה עומד לקום משטר איסלאמי. אין סיבה לצפות לתוצאות שונות במצרים, בלוב או בסוריה. גל של משטרים איסלאמיים סוחף את העולם הערבי, על כל המשתמע מכך, ויביא להחלפת דיקטטורות חילוניות בדיקטטורות איסלאמיות.

הדמוגרפיה עשתה את שלה בשנים האחרונות. האוכלוסייה המוסלמית הקיצונית גדלה בקצב מהיר בהרבה מזה של האוכלוסייה החילונית. מספר הנשים המכסות את פניהן במקומות ציבוריים גדול כעת בהרבה ממספרן של אלה שפניהן גלויות. תוצאות הבחירות במדינות ערב ודאיות עוד בטרם הוטלו פתקי ההצבעה בקלפי.

משקיפים יכולים לשגות באשליה שהמפלגות האיסלאמיות במדינות ערב הן "מתונות"; אך מנהיגיהן אינם מתונים. הציפייה שהפגמים היסודיים המאפיינים את החברות הערביות, כמתואר בדו"חות האו"ם, יתוקנו תחת שלטון המפלגות האיסלאמיות אינה אלא תקוות שווא. יקרה כנראה בדיוק ההיפך. חוק השריעה ישלוט, על כל המשתמע מכך.

הדחת הדיקטטורים הערבים היתה בלתי נמנעת, אבל, למרבה הצער, גם מה שעומד לבוא בעקבות הדחתם הוא בלתי נמנע. נראה שצפוי חורף ערבי ארוך.

Read this article in English: From secular to Islamic dictatorships



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות