מי אוהב חדשות טובות

דו"ח העוני שפורסם לפני ימים ספורים עבר הפעם בקול דממה דקה. אמנם היו פה ושם איזו ידיעה או דיווח קצרצר, אבל זה הכל; שום רעש ושום מהומה. האם זה אומר שבעיית העוני כבר נפתרה?

ברור שלא. השקט התקשורתי נובע מאכזבה גדולה שהדו"ח הביא בכנפיו. בעידן של מחאה חברתית וטענות אינסופיות קיוותה התקשורת לדו"ח המוכיח שהמצב נהיה גרוע יותר, שהעוני מכרסם גם במעמד הבינוני. דו"ח כזה היה מאפשר לשרבט כותרות אדומות גדולות על רקע שחור, עם נבואות זעם כמו "העוני מעמיק, וההפגנות בדרך". אבל הדו"ח איכזב. הוא קבע שתחולת העוני ירדה, ולכן התקשורת העבירה אותו לעמודים האחוריים.

המוסד לביטוח לאומי כתב, שבעקבות היציאה מהמיתון ב-2010 רמת החיים עלתה, האבטלה ירדה, והעוני גם הוא קטן. הנתונים מלמדים, שתחולת העוני ירדה מ-20.5% ב-2009 ל-19.8% ב-2010. הדו"ח אף אומר, שיש ירידה בתחולת העוני בקרב ילדים, יש שיפור ניכר בקרב קשישים, חל שיפור במצב המשפחות החד הוריות, יש שיפור בתחולת העוני בקרב חרדים ומדד האי שוויון (מדד ג'יני) השתפר אף הוא.

האם הביטוח הלאומי אינו מבין, שתפקידו לעשות לנו שחור בעיניים ולא לדווח על שיפורים?

אבל רגע לפני שמישהו קופץ למסקנות מוטעות, נמהר ונאמר, שגם לאחר ההישג של 2010 אין מדובר כאן בשיפור דרמטי, אלא בשיפור קטן בלבד. המיקום הרע של ישראל במדד העוני, יחסית לעולם, נשאר רע כמו שהיה.

עם זאת יש לומר, כי חל שינוי במגמה. כי ב-2009 רמת העוני עלתה, וב-2010 ירדה. וחשוב מכך: נתונים לא רשמיים מתוך הביטוח הלאומי מלמדים, שגם השנה (2011) רמת העוני היא בכיוון ירידה; ואלה חדשות טובות.

נתון חשוב בדו"ח, שהקפיץ אותי, נוגע לנושא הרגיש "עובדים ועניים". בדו"ח כתוב, ש-40% מהמשפחות שיש להן מפרנס אחד נמצאות מתחת לקו העוני. הייתכן שמשפחות רבות כל כך גם עובדות וגם עניות?

לשם כך בדקתי את המושג "מפרנס". כשאומרים "מפרנס" מתכוונים למי שעובד במשרה מלאה, או אולי בחצי משרה. אבל מתברר, שההגדרה של מפרנס בדו"ח שונה לחלוטין. בסקר ההכנסות שמבצעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נשאל הנדגם כך: האם עבדת שעה אחת (!) או יותר בשלושת החודשים האחרונים? אם התשובה היא "כן" - הוא נרשם כ"מפרנס". אם יאמר "לא" - יוגדר כלא עובד.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

לכן יכול להיות, שאותו "מפרנס" עבד פעם אחת ביום שישי בחלוקת פרחים, או אולי כמה ימים בשיפוצים, או החליף לשבוע את חברו במשרד. כל אלה הם "מפרנסים" על פי הדו"ח.

עכשיו ברור יותר איך נוצר הנתון של 40%. וכל זאת עוד קודם שדיברנו על משפחות בנות שמונה ועשרה ילדים; בהן גם אם אתה עובד במשרה מלאה בהכנסה כפולה מהשכר הממוצע במשק, בכל זאת תהיה מתחת לקו העוני.

כל זה מוביל לסיבה המרכזית לרמת העוני הגבוהה בישראל: שיעור התעסוקה הנמוך בשתי קבוצות אוכלוסייה: גברים חרדים ונשים ערביות.

את הגברים החרדים יש לעודד לצאת לעבודה על ידי סבסוד הכשרה מקצועית, מתן אפשרות ללימודי בגרות ומכינה אקדמית, והפסקת מתן המלגות לרוב תלמידי הכוללים. את הנשים הערביות יש לעודד על ידי הקניית כישורים תעסוקתיים, סבסוד מעונות יום, מתן מלגות להשלמת השכלה יסודית ותיכונית ובניית אזורי תעשייה בצמוד לערים הערביות.

אם האוכלוסיות הללו ייצאו לשוק העבודה, המשק יצמח בקצב מהיר, רמת החיים של הציבור כולו תעלה, העוני יצטמצם והפערים בחברה יקטנו באופן חד.

אבל גם אם כל זה יקרה (וזה חלום גדול), לא נדע על כך דבר. כי מה פתאום שהתקשורת תדווח על חדשות טובות.

Read this article in English: Who likes good news?

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות