ברק: הביטחון זה אני

אחרי שנים רבות שהיה אסור כאן בתכלית האיסור להזכיר את המלה גרעין, נפתחו ארובות השמים והדברת שלנו שוטפת את העולם. מי שמוביל את השיטפון הזה הוא בעיקר שר הביטחון אהוד ברק, האיש האחרון שהיה צריך להעלות את הנושא בכל נאום ובכל ראיון ובכל מקום שהוא רואה מיקרופון.

בראיון לרשת סי-אן-אן אמר, כי לאיראן נותרו פחות מתשעה חודשים לייצר נשק גרעיני. "בקרוב נגיע למצב שבו אף אחד לא יוכל לעשות משהו מעשי בנידון". בתשובה לשאלת המראיין האם אפשרי שישראל תתקוף את איראן, השיב ברק שאינו חושב שזה נושא לדון בו בפומבי. כאילו המיקרופון של סי-אן-אן הוא מכשיר סודי.

בראיון לרשת פי-בי-אס בניו-יורק, אמר ברק ש"אילו היה במקומם של מנהיגי איראן, גם הוא היה כנראה מפתח נשק גרעיני". אמירה מוזרה מפי שר ביטחון בישראל, אך לא חדשה. כשכיהן כיו"ר מפלגת העבודה במארס 98' אמר בראיון לטלוויזיה, ש"אילו הייתי צעיר פלסטיני, הייתי מצטרף לאחד מארגוני הטרור".

בדיעבד מה שרצה לומר שהוא מבין את הפלסטינים השואפים למדינה משלהם. בעוד שלא ברור מה יש פה להבין כל כך את איראן? על אף האיומים, הנשק הגרעיני לא נועד ספציפית לחיסולה של ישראל, אלא לכל היותר לחזק את עוצמתה באזור האיסלאמי ובמדינות המפרץ - שכונה שבגבולותיה יש מדינות גרעיניות. ישראל אינה מאיימת על איראן. עובדה שאף על פי שלפי מקורות זרים יש בידיה יכולת גרעינית - מדינות ערב ותנועות הטרור לא נמנעו מלתקוף אותה.

מאיר דגן אמר, כי ישראל צריכה לצאת למלחמה רק כשסכין מונחת על צווארה וכבר חותכת בבשר החי, אך בינתיים אנו לא שם. מדבריו ניתן היה להבין שהסכנות המאיימות על ישראל הן הטילים, המרגמות והגראדים שהטווחים שלהם הולכים ומתארכים וזו שאלה של זמן עד שיגיעו לתל אביב. לתושבי הדרום אין שקט, ומתקפה שלנו על איראן לפני שישלימו את הפצצה תהפוך את המדינה כולה מטרה לשיהאבים האיראניים. האיום הגרעיני האיראני הוא עולמי ועלינו להשאיר את הטיפול בו למעצמות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

מעמדה הרעוע של ישראל בעולם בשעה זו נובע מהמחדל המדיני בעניין הסדר השלום, אלא שאין כרגע חלופה שלטונית. יודעים את זה הן ביבי והן ברק, אך המודאג משניהם הוא ברק. השניים יצרו קשר הדוק. יש האומרים שהם משוחחים 4-5 פעמים ביום בטלפון. נסיעותיו המרובות של ברק, פגישותיו וראיונותיו מתואמים עם ביבי, כשהמטרה היא לתחזק את הסכמת הבית הלבן לפעולה שלנו נגד איראן.

לברק אין שום עורף פרלמנטרי ומפלגתי. ברור שבלי ביבי אין לו בסיס פוליטי. מפלגתו במירכאות כפולות תיעלם. מכאן שהמשענת היחידה שלו היא נתניהו - בלעדיו אין מבצע באיראן ואין עתיד פוליטי לברק.

בדברת שלנו אנו נותנים לטהראן את ההצדקה והתמריץ להיהפך למדינה גרעינית. איראן זוכרת היטב את הפצצת הכור "אוסירק". עיראק נקמה בישראל במלחמת המפרץ עם 39 סקאדים מצ'וקמקים שגרמו בעיקר לפאניקה, אך לנזק אפסי. איראן למדה את הלקח ופיזרה את הכורים שלה, אך החמור מכל הוא שהיא הכינה מראש תגמול קטלני - אל לב לבה של ישראל. בצדק הנשיא אובמה מזהיר את ביבי וברק לא לחלום אפילו על מתקפה על איראן ולהשאיר אותה למעצמות.

ברק התלוי בנתניהו הוא שגורר אותו לפעולה ולסכנות שכמותן לא ידענו. הייתכן שהמוח האנליטי שאין שני לו נמוג? או שמא הסיבה היא חרדתו של ברק שעם מפלגתו המצ'וקמקת הוא יישאר מחוץ לממשלה במקרה של הקדמת הבחירות, והחמור מכל מבחינתו - יאבד את תיק הביטחון.

ברק נלחם על חייו הפוליטיים על ידי יצירת תחושה ש"הביטחון זה אני". או: "אחרי המבול". אך כשאנו רואים מה קורה סביבנו ולאן עלולות להוביל המהומות במצרים ובסוריה והתחברות החמאס עם הרשות - זה מחייב אותנו לנקוט ללא דיחוי יוזמה להסדר עם הפלסטינים במקום לתקוף את איראן.

Read this article in English: Barak's last line of defense



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות