חיסולה ההכרחי של הדמוקרטיה

האידיאולוגיה של גוש אמונים רואה ביצירת משטר אפרטהייד ישראלי כלי הכרחי למימושה. על רקע זה מתבצע מסע החקיקה נגד בית המשפט העליון, ארגוני זכויות האדם והעיתונות

בנאום בכנסת בינואר 1993 אמר ראש הממשלה יצחק רבין את הדברים הבאים: "איראן נמצאת בשלבים הראשונים של מאמץ לרכישת יכולת לא קונוונציונלית בכלל, וגרעינית בפרט. אנו מעריכים כי לאיראן יש כיום את כוח האדם המתאים והמשאבים המספיקים לרכישת נשק גרעיני בתוך עשר שנים. אנו עוקבים אחרי הפעילות הגרעינית האיראנית, יחד עם גורמים נוספים בקהילייה הבינלאומית. הם לא הסתירו את העובדה שהאפשרות שאיראן תחזיק בידיה נשק גרעיני צריכה להדאיג, וזו אחת הסיבות שבגללן עלינו לנצל את חלון ההזדמנויות ולהתקדם לשלום".

לישראל היתה אז אסטרטגיה מדינית שתחילת מימושה בהסכם אוסלו, בהפסקת ההעדפה למפעל ההתנחלות, ובשיפור היחס לאזרחי ישראל הערבים, ואילו הדברים היו מתפתחים אחרת ייתכן שסוגיית איראן היתה שונה היום. אלא שהתברר שאסטרטגיית אוסלו התנגשה באידיאולוגיה אחרת חזקה יותר: האידיאולוגיה של גוש אמונים, שמאז שנות השבעים, למעט תקופת אוסלו ותקופת ההתנתקות, היא הבסיס למעשים של ממשלות ישראל. גם ממשלות שלכאורה היו מרוחקות מן האסטרטגיה של גוש אמונים ביצעו אותה בפועל. אהוד ברק התפאר לא אחת שבניגוד לראשי ממשלה אחרים הוא לא החזיר שטח לפלסטינים, ואין צורך לציין את הגידול במספר המתנחלים בתקופת כהונתו כראש ממשלה. הממשלה של אהוד אולמרט, שהכריז על התכנסות ביהודה ושומרון (שם אחר להתנתקות), ניהלה שיחות עם פלסטינים בכירים על הסדר, אך לא עצרה את מפעל ההתנחלות, שסותר כל הסדר.

האסטרטגיה הנובעת מן האידיאולוגיה של גוש אמונים פשוטה וברורה: לראות במלחמת ששת הימים את המשכה של מלחמת העצמאות, הן מבחינת תפיסת השטח והן מבחינת ההשפעה על האוכלוסייה הפלסטינית. אסטרטגיה זאת גורסת, כי גבולות הכיבוש במלחמת ששת הימים הם הגבולות שעל ישראל לקבוע לעצמה, וכי כלפי הפלסטינים בשטח, אלה שלא ברחו או גורשו, יש לנקוט מדיניות קשה שתעודד בריחה, שתוביל לגירוש, שתשלול זכויות ושתגרום לנשארים בשטח הכבוש להיות לאנשים שגורלם אינו מעניין איש, והם אפילו לא אזרחים סוג ב'. הם כמו הפליטים הפלסטינים של מלחמת העצמאות, ורצוי שיהיו כאלה; ומי שאינם פליטים, רצוי לנסות להפוך אותם לנפקדים. בניגוד לפלסטינים שנותרו בישראל אחרי מלחמת העצמאות, ברור שהפלסטינים שבשטחים לא יקבלו אזרחות ישראלית בגלל מספרם הגדול, אבל זה לא מעניין אף אחד.

איור: ערן וולקובסקי

האידיאולוגיה של גוש אמונים מונעת על ידי מוטיווציה דתית, לא מדינית. לפי אידיאולוגיה זאת ישראל היא ליהודים, ולא רק הפלסטינים בשטחים אינם רלוונטיים, גם אזרחי ישראל הערבים חשופים לאפליה בזכויות האזרח שלהם ולשלילת אזרחותם. זאת אסטרטגיה של תפיסת השטח ושל אפרטהייד. זאת אסטרטגיה שמתעלמת מהיבטים חוקיים של בעלות על השטח ומתעלמת מזכויות אדם ומהצהרות השוויון של הכרזת העצמאות. זאת אסטרטגיה בעלת אורך נשימה גדול ככל הנדרש, שמה שחשוב בה הוא ההתקדמות הקבועה. אבל זאת גם אסטרטגיה שלא תחמיץ שום הזדמנות הנקרית לפניה, כמו הרכב הכנסת עכשיו ועמדותיו הלא ברורות של ראש הממשלה.

המונח אפרטהייד מתייחס לשיטה הבלתי דמוקרטית של אפליה בזכויות בין הלבנים לשחורים שהיתה נהוגה בדרום אפריקה. אף כי יש הבדל בין האפרטהייד שם לבין מה שקורה ביהודה ושומרון, יש גם קווים דומים. בחבל ארץ אחד ישנן שתי אוכלוסיות - לאחת כל הזכויות וההגנות, ואילו האחרת משוללת זכויות ונשלטת על ידי הראשונה. זהו מצב בלתי דמוקרטי בעליל.

מאז מלחמת ששת הימים אין בחברה הישראלית עוד גורם עם עוצמה אידיאולוגית כמו גוש אמונים וממשיכיו, ואין זה מפליא שפוליטיקאים רבים ראו באידיאולוגיה של גוש אמונים סולם למימוש שאיפות פוליטיות אישיות. זבולון המר, שזיהה את האידיאולוגיה הזאת כדרך לכבוש את ראשות המפד"ל, ואריק שרון, שזיהה את האידיאולוגיה הזאת כדרך לכבוש את ראשות הליכוד, היו רק שניים מבין רבים. אבל היו וישנם פוליטיקאים אחרים, כמו חנן פורת המנוח, שמימוש האידיאולוגיה הזאת היה ועודנו מטרת פעילותם הפוליטית.

האידיאולוגיה הזאת רואה ביצירת משטר אפרטהייד ישראלי כלי הכרחי למימושה. אין לה שום קושי עם פעולות לא חוקיות ועם עבריינות ממש, כי היא נשענת על חוקי-על שאימצה, שאין להם קשר לחוקי המדינה, והיא נשענת על פרשנות פרוורטית של היהדות. יש לה הצלחות חשובות. גם פעולותיה המנוגדות לרצון הממשלה זוכות די מהר לגיבוי מצד הממשלה. העובדה שהממשלה היא למעשה כלי של גוש אמונים וממשיכיו אינה נעלמת מעיני כל מי שיש לו עניין עם המתנחלים, וכך נוצר מכפיל כוח. הצלחה גדולה מאוד יש לאידיאולוגיה הזאת דווקא בארצות הברית. הנשיא בוש האב יכול היה למנוע מתן ערבויות לישראל בשל ההתנחלויות שהתירה ממשלת שמיר (שאמר שמותר לשקר כדי לממש את האידיאולוגיה של גוש אמונים; האם גם נאום "בר-אילן" הוא שקר כזה?), אבל עכשיו המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות מתחרים ביניהם מי תומך יותר בישראל ובכיבוש. מי מהם שיאמץ את עמדת בוש האב, ייתכן שיביא בכך לחיסול מועמדותו. בין שהסיבה היא מספרם של האוונגליסטים, בין שהסיבה היא הבעייתיות ביחסי המערב עם האיסלאם, ובין שהסיבה היא כוח השדולה היהודית, המכורה לחלוטין לאידיאולוגיה של גוש אמונים, התוצאה ברורה. אין זה פשוט ואולי אין זה אפשרי לנשיא אמריקאי לנקוט מדיניות אקטיבית נגד האפרטהייד הישראלי.

אבל בגלל אי החוקיות האינהרנטית שלו, לפחות במונחים של דמוקרטיה, משטר אפרטהייד לא יכול להתיר התנגדות וביקורת. האידיאולוגיה של גוש אמונים חייבת לסלק אותן, ולמנוע כל ניסיון לעצור את פעולותיו, גם כשמדובר בפעולה בלתי חוקית ואף עבריינית, ובעיגון האפרטהייד. את הפעולות הבלתי חוקיות צריך להפוך לחוקיות, אם על ידי שינוי החוקים, ואם על ידי שינוי הפרשנות המשפטית לחוקים - והיו דברים מעולם גם במקומות ובזמנים אחרים. על רקע זה אנו רואים עכשיו את מסע החקיקה וההשמצות הפרועות נגד בית המשפט העליון, נגד ארגוני זכויות אדם ונגד העיתונות, ואת חוק החרם המכוון למנוע אפשרות לטפל באפרטהייד הישראלי כפי שטופל האפרטהייד הדרום אפריקאי. על רקע זה עולות הצעות חוק נגד אזרחי ישראל הערבים, כמו חוק הנאמנות, וחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. על רקע זה מתנהל מסע שיסוי והפחדה נגד הביקורת המתבקשת והמוצדקת של גורמים באקדמיה.

בית המשפט העליון, שהתיר את מפעל ההתנחלות ולמעשה שיתף פעולה עם האידיאולוגיה של גוש אמונים, נהפך למכשול שחייבים לסלק, בעיקר כי הוא מסרב להכיר באפשרות של התנחלות על קרקע פלסטינית פרטית וכי לא סיכל את החלטת הממשלה לפנות את גוש קטיף. אין ברירה אלא לאייש את בית המשפט העליון באנשים שגרים על קרקע פלסטינית, אולי גם פרטית, ובאנשים המבינים שאין מושג כזה "קרקע בבעלות פרטית פלסטינית" - הקרקע היא של היהודים על פי צו אלוהי והיסטורי (מבחינה זאת יש קווי דמיון בין גוש אמונים לחמאס). גם הפרשנות שנתן בית המשפט העליון לחוק בסוגיות של זכויות אדם מחייבת את סילוקו במתכונת הקיימת: פסיקות כמו קעאדן, מכירת קרקע של הקרן הקיימת לאזרחים ישראלים ערבים, התיקון לחוק האזרחות (שטרם נפסל, אבל כבר בהחלטה האחרונה הסתמנה אפשרות לרוב שיפסול את החוק בהיותו בלתי חוקתי), פתיחת כביש לתנועה פלסטינית, כל אלה מנוגדים למרכיב החיוני של אידיאולוגיית גוש אמונים: האפליה בין יהודים לפלסטינים (בתוך ישראל ובשטחים), והפיכת הפלסטינים לחסרי זכויות, לאנשים סוג ב', לנפקדים, או מוטב לפליטים.

האם יש עתיד לישראל כזאת? מעבר לשאלה אם המוסר היהודי והניסיון היהודי מאפשרים מצב כזה, ברור שזהו מצב בלתי יציב בעליל ואף מסוכן; מצב שמונע מישראל למצות את הפוטנציאל הגדול שלה, מצב של חיים על החרב, והחרב יכולה להיות אינתיפאדה שלישית, התמוטטות השלום עם מצרים וגרעין איראני. את זה יצחק רבין הבין.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות