איראן תחלץ את רה"מ?

שני הליכים משפטיים-ציבוריים המתקדמים סוף סוף אל דין ואל חשבון עתידים לזעזע בינואר 2012 את המערכת הפוליטית, אולי עד כדי הפלת הממשלה: מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מול ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת אסון השריפה בכרמל, והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מול שר החוץ אביגדור ליברמן, שנגדו תלוי וכמעט עומד כתב אישום בסעיפי הלבנת הון, מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר בנסיבות מחמירות והטרדת עד.

נתניהו, שר האוצר יובל שטייניץ ושר הפנים אלי ישי יתאמצו בשבועות הקרובים מאוד, ככל הנראה לשווא, לרכך את "הספר הלבן" של לינדנשטראוס, כרך עב-כרס של טיוטת דו"ח חמור על חלקם באירוע שעלה בחיי 44 ישראלים. פרקליטי ליברמן יידרשו במפגשים ב-18 בדצמבר וב-25 בו, לשלוף משרוולם קלף מדהים, כדי לשכנע את וינשטיין לחזור בו מכוונת האישום, שתחייב פרישה מהממשלה ותאיים על הישרדותה.

ללינדנשטראוס, תושב חיפה ולשעבר נשיא בית המשפט המחוזי שם (עו"ד וינשטיין ושוטרים שנספו באסון הופיעו בפניו לא אחת), התייחסות שכלתנית ורגשית כאחת לאסון הכרמל. מביתו הצופה על הכרמל חזה אשתקד בחורש ההולך ומתייבש, בלהט הקיץ המתארך, ויחד עמו בהתייבשות מסמכי הביקורת שלו, שהוקיעו ליקויים בהיערכות לכיבוי והתריעו מפני הבאות. תגובת המשפחות השכולות, ובמיוחד זו של הניצבים בדימוס זאב אבן חן וחיים קליין, אביה של טופז אבן-חן קליין וחמיה, הגירה דמעות מהמנוסים שבעובדי משרד המבקר.

בדו"ח הכרמל יהיו פרטים מאלפים לרוב, אך כותרתו המוחצת תצביע על אחריות הבכירים, מי שהמבקר יתאר כעומדים בראשי המדרגים. בדרג המבצע אלה קציני המשטרה, בתי הסוהר ומערכי הכיבוי ואנשי הקרן הקיימת, שרבים מהם פרשו מאז מתפקידיהם ומשירות המדינה. המלים יצרבו בבשרם, אך פגיעתן המעשית תהיה זעומה. לא כך באשר לנתניהו ולשריו. להם עתיד המבקר לייחס "אחריות מיוחדת", כבדה ומהותית מן "האחריות המיניסטריאלית", הלא-אישית, שבאמצעותה ניסתה ועדת אגרנט להחריג את גולדה מאיר ומשה דיין מעונש קציני הצבא והמודיעין לאחר מלחמת יום הכיפורים. זו תהיה מורשת לינדנשטראוס.

האחריות המיוחדת תאתגר את התרבות הפוליטית בישראל: אם יש סמכות, ויש עשרות חללי-חינם, מהי האחריות, ומהו הביטוי לנשיאה בה. שר האוצר, שלקח לעצמו רשות לעכב העברת תקציב למשרד הפנים, למרות החלטת ממשלה ובנימוקים שהמבקר פוסל; שר הפנים, שהפציר והתכתב, אך לא הפעיל את כוחו הפוליטי לאיים בפירוק הממשלה אם לא תבוא על תיקונה סוגיה שתיאר בעצמו כ"קטסטרופה"; ומעל כולם, ראש הממשלה - הם ייקראו לתת דין וחשבון. נתניהו נעזר ביועצת המשפטית של משרדו, שלומית ברנע-פרגו. שטייניץ וישי שכרו פרקליטים פרטיים (שטייניץ - אריאל בנדור, ישי - ניצב בדימוס יעקב בורובסקי ושולי אשבל). לטובת תשלום שכרם מהכיס הציבורי, תשכתב ועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים את הנוהל הקיים, כך שהאוצר - אותו אוצר שסירב לקנות כיבוי - יממן לשרים ייצוג פרטי בפני מבקר המדינה.

פרסום הדו"ח יחדש קריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית - הפעם אולי ביוזמת נתניהו, שבסיבוב הקודם העדיף מבקר על ועדה ועכשיו ירצה להרוויח זמן (ולקוות שהנשיא הבא של בית המשפט העליון, אשר גרוניס, ירכיב ועדה נוחה לממשלה). אם נתניהו יסרב להתפטר, יהיה על וינשטיין להחליט אם ואיך להגן עליו מפני עתירות לבג"ץ וכיצד לענות לתביעת אבן-חן וקליין להורות למשטרה על חקירה פלילית נגדו.

וינשטיין יכול לפטר את ליברמן, שיכול לפטר את נתניהו. לינדנשטראוס אינו יכול לפטר את נתניהו. זו אחריותם של הציבור ונבחריו. אבל נתניהו אינו חסר אונים: הוא תמיד יכול להפציץ את איראן.

Read this article in English: The day of reckoning is nigh



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות