מי בעד אנרכיה

לפתע, ביום גשום אחד, התגלתה כאן המלה אנרכיה. בפתח ישיבת הממשלה פנה ראש הממשלה אל הרופאים המתמחים ואמר: אני מבין את הרצון לשפר את תנאי העסקתכם, אבל איש בישראל אינו נמצא מעל החוק. כולנו חייבים לכבד החלטות, אחרת תהיה פה אנרכיה.

גם שר האוצר, יובל שטייניץ, מעט לפני בנימין נתניהו, נדרש לפתע למלה הזאת. הוא דיבר בזכות נורמה של כיבוד הסכמים שהושגו בהתערבות בג"ץ והזהיר, שאם הנורמה לא תכובד - נגיע לאנרכיה.

כשמלה טעונה כזאת נזרקת לחלל האוויר מפי נציגי הממשלה, לא ראוי להניח לה להתפוגג כהרף עין. ראוי לבחון את משמעותה, את טיב השימוש בה, ולשאול מי באמת תורם כאן לאנרכיה.

אכן, מפעים לשמוע את ראש הממשלה ושריו נלחמים בלהט למען שלטון החוק וסמכויות בג"ץ. במיוחד כשמדיניות הממשלה הזאת ויוזמותיה הן האיום הגדול ביותר שהיה כאן אי פעם על שלטון החוק ועל בג"ץ. ברגל גסה, בלא בושה, הממשלה מנסה לקבוע את הרכב בית המשפט העליון, אופיו והנהגתו, על ידי שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, ביטול החוק המחייב את נשיא בית המשפט העליון להיות בעל יתרת כהונה של שלוש שנים, ויוזמות נוספות.

הצביעות חוגגת: מצד אחד, מאבק חסר תקדים בבג"ץ, בסמכויותיו ובעצמאותו, ומצד אחר, כשמדובר בהסתה נגד הרופאים המתמחים ומאבקם הצודק לשיפור תנאיהם ולעצירת הרס הרפואה הציבורית, למה לא לנופף בדגלי בג"ץ ושלטון החוק? למה לא לצאת במסע הפחדה מפני אנרכיה? למה לא להציג את הרופאים המתמחים כאנרכיסטים פורעי סדר, המאיימים על אושיות החברה?

אלא שלמרבה הצער, התרומה העיקרית לאנרכיה אצלנו באה מצד הממשלה דווקא. אנרכיה היא כשמתמחה נדרש לעבוד משמרות ארוכות בלא שינה, לטפל בעשרות איש כשעיניו עומדות להיעצם. אנרכיה היא כשמטופלים הסובלים מכאב כרוני נאלצים להמתין בתור כשנה שלמה קודם שיזכו לטיפול. אנרכיה היא כשהממשלה מנסה להפוך את בית המשפט העליון לגרורה שלה, לחבורת אומרי הן שלא יתערבו בהחלטותיה השערורייתיות.

אנרכיה היא כשהמערכות הציבוריות כאן מתפרקות, בהעדר תמיכה וגיבוי ממשלתיים. אנרכיה היא כשהמדינה מתנערת מאחריותה לאזרחיה במגוון תחומים, כגון בריאות, חינוך, דיור, ביטחון, ומפקירה אותם לגורלם המר. אנרכיה היא כשחוקים רבי שנים, כגון חוק חינוך חינם מגיל שלוש, אינם מיושמים. אנרכיה היא כשכללי המשטר הדמוקרטי הנהוגים כאן נתונים תחת מתקפה פרועה וכבר אינם מובנים מאליהם.

ראש הממשלה ושר האוצר גם אינם מדייקים כשהם מפרשים את התערבות בג"ץ במשבר הרופאים המתמחים. בג"ץ יזם גישור בין הצדדים, וכידוע, גישור הוא תהליך שבו שני הצדדים, גם המדינה, מוותרים על חלק מדרישותיהם. המתמחים כבר ויתרו בקבלם את תנאי ההסכם עם ההסתדרות הרפואית ובצמצום דרישותיהם לממד הזמן. עכשיו תור הממשלה לוותר ולהקטין את משך הזמן שבו ההסכם ייושם.

המילון הממשלתי העכשווי, שעל פיו גישור הוא כניעה בלא תנאי, ורפואה ציבורית נתמכת ומתפקדת היא אנרכיה, מעורר חלחלה. כשהממשלה מתבטאת נגד אנרכיה היא יוצאת נגד עצמה. לנוכח זאת יש לשקול, במקום הצעת נתניהו לייבא רופאים מהודו, לייבא מהודו ממשלה. יותר עדיף.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5