טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדישות מסייעת

תגובות

הקיום של צמד הזהויות - יהודית ודמוקרטית - במדינת ישראל מותנה בתשובה לכמה מבחנים: מעמד הדת במדינה ובפוליטיקה, זכויות המיעוטים, זכויות הנשים ומעמדן, והזכות לקיים מאבק ציבורי על אלה. ממשלת ישראל, התובעת מהפלסטינים להכיר בישראל כבמדינה יהודית, פועלת להכשיל את ישראל במבחנים אלה.

די בשיטוט קצר בירושלים כדי להבחין באוטובוסים המגדריים ובסילוק הנשים מהשלטים. בצה"ל חיילות נאלצות לחגוג במתחמים נפרדים מהחיילים, נבלם קידום מפקדות ביחידות מעורבות, והחיילים הדתיים נעדרים מאירועים שבהם חיילות שרות. המגזר הדתי-החרד"לי בצה"ל מוביל להדרת נשים ממקצועות לחימה ושירותים, שצה"ל, זקוק להן מאוד. לכך יש להוסיף את דחיקת הציבור הערבי מחוץ למדינה שבה בחר רובו לחיות. חוק "הנכבה", חוק ועדות הקבלה והצעות להעביר ציבור זה לפלסטין סוגרים את הדלתות בפני השתלבותו. השתקת קולות חשובים נעשית על ידי התקפות מילוליות על פעילי זכויות אדם, "סתימת פיות" של עיתונאים ואיומים על עצמאות בית המשפט העליון, המגן על הדמוקרטיה.

במקביל יש שורת חוקים נגד הפעילות של ארגוני החברה האזרחית. החל בחוק החרם, עבור ביוזמה להקמת ועדות חקירה פרלמנטריות, חוק איסור לשון הרע, ולבסוף שתי ההצעות להשית מס כפול על אלה שעמדותיהם המדיניות והחברתיות שונות מעמדות הממשלה ולהגביל את סכום התרומה להם לשיעור מגוחך. במחקר מ-2008 של המרכז הבינלאומי לחקיקת אלכ"רים נמצא, שאיסור על מימון זר לארגונים חברתיים או פוליטיים קיים רק באפגניסטאן, סעודיה, עיראק, מולדובה ואריתריאה.

מגמות אלה הן פרי הבאושים של מדיניות הממשלה, החוסמת כל סיכוי להסדר ישראלי-פלסטיני. להן מיתוסף המאבק על המשטר והאופי של המדינה שמנהל גוש אמונים, שהסכסוך משמש בעבורו פלטפורמה ל"אתחלתא דה-גאולה" טריטוריאלית וחברתית. ולבסוף, ישנה התהום האידיאולוגית הפעורה בין הממשלה למובילי המחאה החברתית.

אלה הן מגמות אנטי דמוקרטיות, הגורסות: אם לא שיכנעת - תשמיץ, תשתיק ותוציא אל מחוץ לחוק. מגמות אלה מונעות על ידי פוליטיקאים המפרשים את הדמוקרטיה כזכות הרוב לקבל כל החלטה. הם פוסלים את העיקרון ולפיו בדמוקרטיה הרוב זכאי לשלוט רק בתנאי שהוא מבטיח את זכויות הפרט - מושא הדמוקרטיה. העולם נתפש כג'ונגל, שההיגיון השולט בו הוא "משחק סכום אפס". פחות למחנה השני משמעו יותר למחנה שלי. מי שאינו תומך בי הוא בהכרח נגדי. אין מקום לשונה ולאחר, הן במישור החברתי והן במישור המדיני.

התגברות תופעות אלה במרחב הממסדי והציבורי מונעת אפשרות להכיר בשתי הזהויות של ישראל כזהויות משלימות ולא סותרות, והיא בחזקת "הכתובת על הקיר". על הציבור בישראל להבין, כי אין הכרח בשנאה כלפי הפמיניזם, הערבים, תומכי ההסכם המדיני או מובילי המחאה החברתית כדי שדברים כאלה ימשיכו להתרחש - די באדישות כדי לאפשר את המשך קיומם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות