רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שעת הדמדומים של העיתונות

מאות עיתונאים ישראלים יתכנסו היום לכנס השנתי שלהם באילת; האמת, לא יהיה להם הרבה במה להתגאות. נכון, זה יהיה כנס תחת איום: איומם של הפוליטיקאים לפגוע בחופש העיתונות, איומו של המשבר הכלכלי לפגוע בתקשורת ואיומה של הטכנולוגיה להרוס את עיתונות הדפוס. כל האיומים הללו חמורים, אבל מעילתה של מרבית העיתונות הישראלית בתפקידה החלה הרבה לפני שעת הדמדומים המפחידה הזאת והיא כולה מעשה ידי העיתונאים. לפני שאנחנו יוצאים למאבק נגד שוחרי רעתנו מבחוץ, מוטב לנו להסתכל קודם במראה, אל עצמנו פנימה.

עד לאחרונה נהנתה העיתונות הישראלית מחירות. הצנזורה הצבאית, שאין לה אח ורע במערב, הצטמצמה מאוד, מוסדות פסולים דוגמת "ועדת העורכים" עברו מן העולם והלחצים על העיתונאים היו מזעריים. גם המצב הכלכלי של רוב אמצעי התקשורת איפשר שגשוג. דווקא במצב הזה מעלה העיתונות בתפקידה. כשיבוא חוקר תולדות הימים לבחון את מאזנה, הוא ירשום אותה בצד החובה בשנות העיוורון, השאננות והלאומנות הללו בישראל.

עשו לנו לייק לקבלת כל החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

העיתונות צינזרה את עצמה לדעת. חלקה הפך לאמצעי בידור, לכלי המספק שעשוע להמונים, מנעים את זמנם ומלבה את יצריהם. היא הפכה בחלקה לעיתונות של רגש, לא של היגיון, של עיסוק בזוטות, לא בעיקר, משתתפת במסעות הטשטוש וההדחקה. איש לא תבע זאת ממנה, היא עצמה בחרה לעשות כן. לא אחת היא גם הפכה לתועמלנית. לא, לא מדובר בעיתונות מגויסת; מדובר בעיתונות מתגייסת.

תופי הטם-טם של העיתונות הלמו לפני פרוץ המלחמות האחרונות, קוראים במקהלה לצאת לעוד מתקפה פרועה. כל מלחמה לוותה בפרצי תמיכה, ללא ביקורת. זו באה רק בשוך המלחמות, כשכבר היה מאוחר מדי לתקן את נזקיהן. העיתונאים הישראלים הכשירו כל שרץ כמעט, לא מעטים מהם שכחו את ההבדל בין "הסברה" לעיתונות. התמונות שראה העולם ב"עופרת יצוקה" הן לא התמונות שהראו לישראלים. חלק מהכתבים הצבאיים מדמים עצמם לדוברים. אין עוד תחום סיקור שבו נמתחת ביקורת כה רופסת על הממסד כמו התחום הצבאי. גרסת דובר צה"ל היא תמיד הגרסה המנצחת. מסעות דה-לגיטימציה מטעמו נגד ארגונים דוגמת "שוברים שתיקה" ו"אנרכיסטים נגד הגדר" זכו לשיתוף פעולה עיתונאי מלא. חמש שנים לא מורשה שום עיתונאי ישראלי להיכנס לעזה ואיש אפילו לא מצייץ במחאה.

העיתונות הישראלית היא גם השותפה הבכירה למסע הדה-הומניזציה של הפלסטינאים, האמצעי החשוב ביותר לשימור הכיבוש, אותו התקשורת כמעט ואינה מסקרת, מתוך בגידה במשימתה. היא מפזרת פחדי שווא, מ"כל עזה ממולכדת" ערב "עופרת יצוקה", דרך ה"נשק האיראני שעובר במנהרות" ועד להכתרה השקרית של ההתקפה החד-צדדית הזאת כמלחמה. מאמצת את כל המושגים של מכבסת המלים הביטחונית, היא שותפה בעיוות המציאות. אין כעיתונות הישראלית למנוע מצרכניה לבטים מוסריים בנוגע למה שנעשה בשמם.

גם בתחום המדיני משרתת העיתונות מטרות לא לה: כשמחמוד עבאס הגיש בשבוע שעבר את תוכנית השלום שלו לקוורטט, היא זכתה לאזכור שולי. טענת ה"אין פרטנר" של הממשלה מאומצת בידי העיתונות, לעזאזל המציאות. את פעילי ה"מאווי מרמרה" היא כינתה "מחבלים", למשט לעזה קראה "איום". כל ביקורת צודקת שנמתחת על ישראל מתויגת כאנטי-ישראליות, שלא לומר אנטישמיות. "ידיד ישראל" הוא ידיד המלחמות והכיבוש. העיתונות עובדת את דת הביטחון ומקדשת את פולחן המוות. כך גם בתחום החברתי: עובדת את פולחן העשירים (עד לאחרונה) ומליטה פניה מהמצוקה.

הרשימה עוד ארוכה. לצדה יש הישגים מרשימים רבים של התקשורת, שחקרה באומץ פרשיות רבות ושמשתתפת בנחישות ובדעתנות במסעות חשובים למיגור השחיתות ולסיכול האיומים על הדמוקרטיה. אבל בסופו של יום, בסופן של שנות החושך, לא מעט חוליים ומחדלים יירשמו (גם) על שמנו, העיתונאים, שעכשיו קמים עלינו לסתום את פיותינו.

Read this article in English: Journalism's twilight



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות