רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרווחה לא תעצור צמיחה

לפעמים את הדברים הפשוטים והברורים ביותר אומר המתבונן מהצד. דו"ח ה-OECD, למשל, המציין שהאי-שוויון בישראל מתרחב בקצב רצחני. "המשבר הכלכלי", טוענים כותבי הדו"ח, "הגביר את דחיפות ההתמודדות עם האי-שוויון. המרקם החברתי מתחיל להיפרם במדינות רבות". אבל הישראלים, כידוע, חושבים שהמשבר הכלכלי הוא בעיה אירופית רחוקה.

בצרפת, למשל, הוקפא האי-שוויון, שממילא היה קטן מזה של ישראל, והכנסתו הפנויה של העשירון התחתון, המכורסמת בישראל במהירות, גדלה. אבל במקביל למאמצים לבלימת האבטלה ולתכנון צנע וקיצוצים, צרפת לא מוותרת על עקרון מדינת הרווחה.

העיקרון הזה מתפרש כאן בטעות כ"סוציאליזם עבש", ביורוקרטי וריכוזי. העם אמנם דרש בקיץ מדינת רווחה, אבל לא ממש שאל מהי. ובכן, הנה דוגמה: סגנית ראש העיר פאריס, אן הידלגו, דיווחה לפני שבועיים בכנס ה"ליברסיון" בליון על התפתחות הדיור בר ההשגה. לאחר שנים של בניית ה-HLM (דיור במחיר נמוך), שסיפק כ-4 מיליון יחידות דיור לכ-12 מיליון תושבים, החליטו הממשלה והרשויות המקומיות לשנות כיוון.

לחצו לייק לפייסבוק "הארץ" וקבלו את מיטב החדשות והפרשנויות ישירות אליכם

ה-HLM, פרי מדיניות הרווחה של שנות ה-50 שחיפשה פתרונות זולים ומהירים ל"בייבי בום" שלאחר המלחמה ולהגירה מארצות המגרב, היה לשם נרדף לתרבות פרוורית ענייה, ניכור ופשיעה. בישראל היו מחליטים, ודאי, להפריט את הדיור הציבורי הקיים, להזמין קבלנים לביצוע פינוי-בינוי, ולרגל המשבר, להפסיק לסבסד מגורים (פרט לחרדים ולמתנחלים, כמובן).

לא בפאריס. התמהונים האלה החליטו דווקא לעדכן את המדיניות. בשכונות המוזנחות משתתפות העירייה והממשלה בבניית מתחמים חדשים. חלק מהדירות משווקות במחיר מלא, ומספקות פרנסה לקבלנים, וחלקן נמסרות בשכירות נמוכה או נמכרות בזול לצעירים וסטודנטים שהכנסתם נמוכה.

כסף רב מושקע בשיפור התשתיות, התחבורה והאדריכלות, ובהקמת מבני ציבור ותרבות יוקרתיים המצמיחים בזריזות בתי קפה, חנויות ומסעדות. המטרה, למשוך אוכלוסייה חזקה, הושגה. במקביל, מסובסדות דירות ברובעים המטופחים והמרכזיים, במטרה לשבור את ההומוגניות וליצור מרקם חיים תוסס ומגוון. התוצאה: פאריס היום שונה מאוד מזו של שנות ה-80, למשל. יש צרפתים שלא מרוצים מהשינוי. אחרים סבורים שהוא נהדר. כך או כך, הוא מבטא נאמנה את רוח מדינת הרווחה.

בישראל אימצו משום מה את הבלוף שמדינת רווחה, כלומר מעורבות עמוקה של המדינה בכלכלה ובחברה, מעכבת יזמות וצמיחה. אין הבל גדול מזה. האי-ג'ון צ'אנג, מומחה לכלכלת פיתוח מאוניברסיטת קיימברידג' ועמית במרכז לחקר הכלכלה והמדיניות בוושינגטון, מפרט בספר חדש שכתב, "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם", שורה של הבלים דומים. הוא מסביר שהשוק החופשי הוא מושג מדומיין ולא קיים, שרמת החיים בארצות הברית אינה הגבוהה בעולם, שכשהעשירים מתעשרים העניים דווקא נחלשים, ושאפשר בהחלט לנהל מדיניות כלכלית טובה בלי כלכלנים.

בפרק מנומק ועתיר נתונים, מלעיג צ'אנג על המנטרה הקפיטליסטית הגורסת שמעורבות ממשלתית רעה לכלכלה ושמדינת הרווחה נולדה כדי להקל על העניים. מדינת רווחה מתוכננת היטב, הוא אומר, מעודדת אנשים לקחת סיכונים בעבודה ולהגדיל את פתיחותם לשינויים. המדינות שלהן מדיניות הרווחה הרחבה ביותר - שוודיה, נורווגיה ופינלנד - הצליחו, לדבריו, לצמוח מהר מארצות הברית, שבה, בהעדר רשת ביטחון לעובד וליצרן, ההגנות על המוצרים גדולות במיוחד.

לא שאין למדינת הרווחה חסרונות, אבל אותם אפשר, אומר צ'אנג, לרסן בתכנון נכון. וזה בדיוק מה שעושה הדיור בר ההשגה בצרפת, שכחלק מרשת הביטחון הכללית יוצר דווקא ניידות בעבודה וכלכלה דינמית. מתברר, אפוא, שמדינת הרווחה והגדלת השוויון אינם מושגים מעורפלים, וגם, איזה פלא, לא אויבי הצמיחה.

Read this article in English: Welfare gives rise to growth



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות