שיטות סובייטיות גם כאן

גדולה היתה הציפייה ב-8 ביוני 1978 בקיימברידג' מסצ'וסטס, כאשר הסופר הגולה הרוסי וחתן פרס נובל אלכסנדר סולז'ניצין עמד לשאת את נאומו כאורח הכבוד בטקס הענקת התארים השנתי של אוניברסיטת הרווארד. מוריה ותלמידיה של האוניברסיטה, המסמלת אולי יותר מכל מכללה אחרת את רוח הליברליזם האקדמי האמריקאי, ציפו למסה על חירות הרוח, על ניצחון הדמוקרטיה ועל זכויות האדם. במקום זאת הטיח בפניהם הדיסידנט המפורסם ביותר בעולם כתב אשמה חריף וקיצוני - ומנוסח למהדרין - נגד הליברליזם המערבי, שאותו איפיין כרפה-רוח שאין אלוהים בלבבו, פגום מוסרית, שטוף נהנתנות, דקדנטי ואמור לעבור מן העולם. ההומניזם המערבי הוא אויב האנושות, טען מי שעד אותו רגע נתפש במערב כמסמל את ההתנגדות למשטר העריצות הסובייטי.

כאשר חזר סולז'ניצין למולדתו לאחר התמוטטות הקומוניזם, הוא המשיך לפתח רעיונות לאומניים ודתיים מיסטיים אלה, בחלקם על גבול הגזענות והפשיזם, בחלקם נגועים באבק של אנטישמיות שהזכיר את כנופיות "המאה השחורה" של עידן הצאר. מתברר שאפשר להיות סופר גדול ודיסידנט אמיץ, ועם זאת להחזיק ברעיונות חשוכים ומחליאים. לא כל מי שניצב - ובאומץ, כמו סולז'ניצין - מול הדיכוי הקומוניסטי הוא בהכרח דמוקרט, ליברל ושוחר חירות.

היבטים דומים אפשר למצוא בחלק מהשיח של חברי הכנסת מישראל ביתנו ומן הליכוד, האחראים ליוזמות חקיקה שמטרתן להגביל את חופש הדיבור או להגביל מקורות מימון של ארגוני זכויות אדם. חלק מחברי כנסת אלה - יש להדגיש, לא כולם - הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. הם משכילים, רהוטים בטענותיהם - הם שייכים לעלית היהודית-הרוסית שעצם עלייתה ארצה היתה אחד האירועים המבורכים שקרו למדינת ישראל. קשה להפריז בתרומתה המשמעותית של עלייה זו לישראל.

עשו לנו לייק לקבלת כל החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

אך מתברר שמקצת העולים האלה, שהשתלבו במערכת הפוליטית בישראל, הביאו עמם גם משהו מן המסורת הפוליטית הכוחנית שאפיינה, ועדיין מאפיינת, את הפוליטיקה הרוסית. זו מסורת שקדמה למהפכה הסובייטית וגם שרדה אותה, כפי שאפשר לראות מדמותו של ולדימיר פוטין ומן המשטר שהוא עומד בראשו.

יש משהו עצוב בכך שחברי כנסת אלה הכניסו לשיח הפוליטי הישראלי רוח רעה. כאשר אחד משרי ישראל ביתנו קורא לארגוני זכויות אדם "ארגוני טרור", הרי הוא נוקט אותה לשון שנקט המשטר הקומוניסטי נגד הדיסידנטים ופעילי העלייה וזכויות האדם. יש מקום לבקר לעתים כמה מפעילויותיהם של ארגוני זכויות האזרח, ויש בהם כאלה שזכויות האזרח מהוות רק מסווה לתמיכה גורפת בפלסטינים. אך הניסיון להדביק להם תגית של טרוריסטים דומה יותר מדי לאותה תרבות כוחנית סובייטית שאפשר היה להאמין שעברה מן העולם.

היינריך היינה הביע באחד משיריו, "אל אדום", את החשש שהיהודי הנרדף, המצליח לעמוד מול רודפיו, עשוי ליהפך בעצמו לדומה למדכאיו. חז"ל בתבונתם המעשית קבעו כי "לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים". זהו לקח שכדאי שבייחוד חברי הכנסת שהם או משפחותיהם סבלו מרדיפה בארץ מוצאם ועמדו מולה, לעתים בגבורה, יאמצו לעצמם ולא ינסו ליצור כאן תמונת ראי הפוכה של דיכוי בעל שורשים סובייטים.

Read this article in English: Solzhenitsyn in Jerusalem

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות