מי ינצח בקרב בין האוצר לביטחון

האיש הבכיר ממערכת הביטחון רתח מזעם ויצא מיד להתקפה: שמשרד האוצר לא ינהל לי את המדינה, הם לא מעלינו. מה הם בכלל מבינים בביטחון? איך הם יכולים לקבוע משהו בנושא? יש להם בכלל בעיה כשחייל נהרג?

והוא ממשיך בלהט: אני לא פקיד שלהם ולא עובד מדינה, אני איש ביטחון עם ד-נ-א של איש ביטחון, והמשמעות היא טיפול מסור בענייני ביטחון. גם אנשי הקבע אינם כמו שאר עובדי המדינה. הם יותר. הם אנשי ביטחון שמשרתים את המדינה. אז שהאוצר לא יישב לנו על הצוואר ויבלבל את המוח עם "שקיפות ובקרה".

הבכיר גם מדגים: אם יש בעיה למפעל שמייצר בשביל מערכת הביטחון, ולא חשוב אם זה מפעל לנעליים או מפעל למרעומים, הם לא הולכים לאוצר, אלא באים אלינו. אם יש רכז ביטחון שעובד בחצי משרה, אנחנו ניתן את הכסף כדי שיעבוד במשרה מלאה, כי זה בד-נ-א שלנו; הדאגה לביטחון.

בתוך שטף הדיבור אני מתקשה להשחיל שאלה, אך בכל זאת מצליח: אתה בעצם מודה שמשרד הביטחון לא מבצע את התקציב לפי הסעיפים שאושרו בחוק, אלא עושה בכסף כרצונו, בלי פיקוח, בלי שקיפות ובלי בקרה. מה פירוש שקיפות ובקרה? הוא עונה, האחריות לביטחון היא עלינו. זו המשימה שלנו. אנחנו רואים את תקציב הביטחון כמו סיר מרק אחד גדול, שממנו אנחנו לוקחים לשימוש לפי הצורך הביטחוני.

רגע, אני אומר, ומה יקרה אם משרד החינוך יעשה כמותכם, ויחליט לבד להעביר למשל תקציב מבינוי של כיתות חדשות להגדלת מספר המפקחים, או לשיפור תנאי המורים? אל תשווה, פוסק הבכיר. אנחנו מתעסקים בחיים עצמם, ולא במה שמסביב. מורה לא עף אם הוא עושה פאשלה. קצין כן. אנחנו גם לא עוסקים בפרשנות בעיתונים, הוא שולח עקיצה כלפי, התקשורת הכלכלית אינה מאוזנת כלפי הצבא. הנה, למשל, יש עכשיו ויכוח עם האוצר על שכר גמלאי צבא הקבע. האוצר אומר שהם כמו שאר עובדי המדינה, ואנחנו אומרים שמגיע להם יותר כי הם לא עובדי מדינה, אלא משרתי ביטחון.

אגלה לך סוד קטן, הוא ממשיך, למדינה דווקא נוח מאוד עם הגמישות התקציבית שלנו. כי המדינה מטילה עלינו כל מיני מטלות שאנחנו מבצעים מתוך סיר המרק הגדול, כמו בניית הגדר על גבול מצרים, או שליחת מטוס עם ציוד לטורקיה ברעידת האדמה האחרונה. לכן אין סיכוי שהמצב הקיים ישתנה.

הנה דבר אחד לפחות ברור: כולם מסכימים שאין בקרה של האוצר ושל הכנסת על תקציב הביטחון. אבל זו תקלה חמורה כי מדובר בכספי ציבור. הרי פיקוח ובקרה הם כמו אור השמש המאיר ומחטא ומונע בזבוז, טעויות ושחיתות. גם המוסד והשב"כ נמצאים תחת פיקוח ובקרה של אגף החשב הכללי באוצר, ובמוסד אומרים שזה לא פוגע בפעילותם המבצעית. ראש המוסד אפילו אמר, שזה מאפשר חיסכון והתייעלות כי יש מי שבודק ומעיר.

יש סכנה (והיו דברים מעולם), שכאשר הצבא נאלץ לקצץ הוא מקצץ באימונים ובמלאים במקום לבצע, למשל, את המלצת ועדת ברודט להקטין את עלות השכר ב-2% בכל שנה. חוסר שקיפות ובקרה מוביל גם לפרשנות נדיבה בכל הקשור לשכר. כי מי שמפרש את ההסכמים הוא אכ"א, ולא החשב הכללי. לכן יש חריגות במתן הטבות בנושאי מיסוי, רכב, לימודים, טלפונים, נקודות ספורט וכדומה. באוצר משוכנעים, שאם תהיה בקרה על סעיף השכר, ייחסכו כמיליארד שקל בשנה רק בסעיף זה. שליטה ובקרה זה הרי הד-נ-א של האוצר.

הן לאוצר והן לצה"ל די ברור, שבנימין נתניהו שינה כיוון ואינו מתכוון לקצץ עכשיו בתקציב הביטחון. לכן הקרב עבר לשקיפות והבקרה, שזאת דרך עוקפת לקיצוצים. יובל שטייניץ אומר ל"הארץ": אני עקשן, אני לא מתכוון לוותר, ייקוב הדין את ההר. הכרזתי מלחמה על אהוד ברק בנושא השקיפות והבקרה, וזה יקרה. אם לא עכשיו, אז מאוחר יותר, בחקיקה בכנסת.

אז מי ינצח בקרב הענקים? הד-נ-א של הביטחון, או הד-נ-א של האוצר?

Read this article in English: Clash of the titans

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות