בשבחי ה-PC

ב-15 השנים האחרונות היה תמיד מישהו שמיהר להספיד את המחשב האישי השולחני. פעם היו אלה "מחשבי הרשת" שאיימו להשמיד את ה-PC, אחר כך המחשבים הניידים, והיום מחשבי הלוח, האייפדים למיניהם, שהזינוק במכירותיהם פנומנלי. קצב הצמיחה של מכירות המחשבים האישיים, לעומת זאת, הוא אחוזים ספורים, ויש הסבורים, שבקרוב תהיה הצמיחה שלילית.

סיבות שונות מובילות להכרזות החוזרות ונשנות על מות המחשבים האישיים. ראשית, הם נמצאים פה כבר המון זמן - 30 שנה בערך, נצח במונחי אינטרנט. בתקופה הזאת הם לא השתנו בצורה דרמטית, למעט העובדה שהם נעשו מהירים וחזקים באופן שבעבר נחשב לבדיוני. היציבות שלהם - דרך מנומסת לומר שהם משעממים, שזאת דרך אדיבה לומר שהם מפגע ויזואלי בכל מרחב שהם חודרים אליו - גורמת לרבים למאוס בהם.

שנית, בעידן המחשבים האישיים יש מלכה בלתי מעורערת ולפרקים בלתי נסבלת. שמה "מיקרוסופט", ויש לא מעט אנשים המתים להיפטר מהזקנה מרדמונד שבסיאטל, שבשנים האחרונות מתקשה לייצר דברים מגניבים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

גם אם נצא מההנחה, שמחשבי הלוח, ובראשם האייפד של "אפל", אכן מאיימים לרשת את מקום המחשב האישי, אין ודאות כלל שזאת עסקה מוצלחת. במחשב אישי רגיל, 25% מהעלות טמונה במעבד המרכזי, ולמעשה זה אחד הרכיבים היקרים, לפעמים היקר ביותר. במחשב לוח, לעומת זאת, הרכיב היקר ביותר הוא מסך המגע (38% מעלות המכשיר). מהו החלק של המעבד המרכזי? 4% בלבד.

משמעות הנתונים פשוטה: המחשב האישי הוא מפלצת של חישובים, של עוצמה טהורה ומתפרצת. הוא בנוי כך משום שהוא צריך לדעת לעשות הכל מהר, חזק ובלא פשרות. במחשבי לוח המעבד המרכזי חלש בהרבה, משתי סיבות. הראשונה היא צריכת החשמל שלהם: ככל שהמעבד חזק יותר, כך הוא זולל יותר חשמל, והואיל ומדובר בסוללה - זו בעיה.

אבל הסיבה השנייה היא החשובה: המעבדים המרכזיים במחשבי הלוח אינם אמורים לדעת לעשות הכל הואיל והם בנויים רק בעבור יישומים שמחשבי הלוח יכולים להריץ, ואלה מוגבלים בהרבה בהשוואה ליישומי המחשב האישי. זאת ועוד, סטיב ג'ובס האמין בחוויות סגורות שאינן מאפשרות למשתמשים יותר מדי חופש פעולה, ולכן המשתמשים יכולים לעשות רק את מה שהמתכנתים של "אפל" מאפשרים להם לעשות, ולא הרבה מעבר לכך.

ניצחון האייפד של "אפל" על המחשבים האישיים משמעותו ניצחון הפסיביות. כן, באמצעות מסך המגע אפשר להזיז דברים מפה לשם, וזה ממש מגניב, אבל המחשב האישי, על כל אפרוריותו הוא יצירה טכנולוגית פתוחה, המאפשרת לתכנת עליו, להתקין עליו (גם דברים שאתה לא אמור), לפרק אותו, להוסיף לו, לשדרג אותו, לדפוק אותו לגמרי וגם לתקן אותו, או במלים אחרות - הוא מזמין אותך להתנסות, להיות פעיל.

אם ה-PC דומה למשחק לגו, האייפד דומה יותר למונה ליזה. אין ספק שהמונה ליזה היא יצירת אמנות נשגבת, אבל הדבר המרכזי שאפשר לעשות אתה הוא להתפעל ממנה, ואילו עם קוביות לגו אתה יכול ליצור בעצמך, ולא להסתפק ביצירה המופלאה של אחרים. אף על פי שהאייפד הוא הישג הנדסי מרשים, הוא עדיין אינו ראוי לרשת את המחשב האישי. אולי בעתיד.

ד"ר דרור הוא ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל

Read this article in English: Long live the PC



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5