רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החקיקה מתחילה בצה"ל

סא"ל צור הרפז, סמח"ט אפרים, אינו רק קצין בכיר בצה"ל. הוא מחוקק. האבן שהשליכו עליו טרוריסטים יהודים אמנם רק סדקה את חלונות בניין הכנסת, אבל עצם הזדעקותם הפטפטנית של שרים וחברי כנסת, והעובדה שהם אפילו קיימו דיון בהגדרת הטרור היהודי, היא עוד ראיה חשובה לכך ששינויים חקיקתיים של ממש, בין אם מדובר בתקציב המדינה, בהדרת נשים - שמתעטפת במונח "שירת נשים" - או בטרור, צריכים לעבור דרך המסננת של צה"ל כדי להפוך ליסוד לגיטימי בשיח הישראלי.

אם פעם הוטל על צה"ל הייעוד של כור היתוך, שמטרתו להתיך יחד "חומר אנושי" בלתי טהור כדי להפיק ממנו ישראלי אותנטי, היום משמש הצבא, בין היתר, צנזור תרבותי שאחראי ליצירת שפה אחידה ולהגדרת מושגי יסוד בחשיבה המדינית, וכסמן למותר ולאסור בהתנהגות אזרחית יהודית.

הדיון בממשלה ובכנסת סביב הגדרתה של האבן היהודית כטרור, מבהיר את הפרדוקס שבו הצבא, קורבנו של הטרור, הגוף שהיה צריך לפעול בנחישות ובעוצמה נגד אותם טרוריסטים, הוא זה שזקוק עכשיו, לכאורה, לשינוי בחוק כדי שיוכל להתגונן. ואכן, לכבוד צה"ל הסכים ראש הממשלה להרחיב את השימוש בצווי הרחקה ובמעצרים מינהליים, להעניק לחיילים סמכות מעצר וסמכות לשפוט את הטרוריסטים בבתי משפט צבאיים. וכאן הוא עצר בחריקה. אין טרור יהודי, הוא פסק.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

הצבא לא באמת זקוק לחקיקה חדשה כדי שיוכל לפעול נגד טרור יהודי, גם לא להגדרה של טרור כדי לעצור אזרח, יהודי או ערבי, בשטחים. אבל צה"ל, ורק הוא, יכול לגרום לשינוי התודעה כלפי טרור יהודי, להופכו מ"תג מחיר" לכוונת רצח, להמיר תגובות מימיות של גינוי וצקצוק בלשון בחקיקה בעלת שיניים. כי כל עוד פעלו הטרוריסטים נגד מטרות אזרחיות, ערביות או יהודיות, ליכלכו את חדר המדרגות של פעילת "שלום עכשיו" או הציתו מסגדים, עקרו עצי זית או איימו על פעילי שלום, הם פעלו במסגרת קונסנסוס שגבולותיו שורטטו מצד אחד על ידי הימין ומן הצד השני על ידי צה"ל - אם במעשה ואם במחדל. כך יכלו הטרוריסטים להמשיך ולפעול במסגרת מוגנת, שבה ייחשבו לכל היותר לפושעים קטנים, עשבים שוטים, אבל לא לאיום לאומי.

על פי הגדרה זאת, גם הטחת אבן בראשו של קצין בכיר אינה טרור, ואפילו פריצה למחנה צבאי היא לכל היותר סעיף בחוק הפלילי, אבל לא טרור. ואכן, עצם הדיון בממשלה על הגדרת הטרוריסטים כטרוריסטים, היה צריך לעורר תדהמה. שהרי דיון כזה, גם אם תוצאותיו עלובות, מאיים לפרוץ את גבולות הקונסנסוס, לשבור את כללי המשחק הברורים כל כך ולחסל את גלגול העיניים. שום פגיעה באזרח או בעץ זית לא הצליחה עד כה להעמיד למבחן את הקונסנסוס, כפי שעשתה הפגיעה בקצין.

במאבק על שינוי התודעה כלפי הטרור היהודי, הצבא כשל בינתיים. ייתכן שבהתנגשות הבאה בין טרוריסטים יהודים לצבא תצליח הגדרת הטרור לחצות גם את הרף הזה. אבל לא רק בהגדרת הטרור מדובר, אלא במעמדו של הצבא כמחוקק וכמי שבזכות מעמדו בציבור יכול "לצרוב את התודעה" באופן שאפילו אזרחים רגילים, בחברה דמוקרטית, אינם מסוגלים לחולל.

קל להורות באצבע על מדינות כמו מצרים או טורקיה, שבהן אזרחים עומדים לדין על העלבת הצבא ולהוכיחם על נכות הדמוקרטיה שלהם; שם הרי אין צורך אפילו ליידות אבנים בקצינים על מנת להיאסר לתקופות ארוכות. אולם בדמוקרטיות של ממש, הצבא אינו מורם מעם, והציבור האזרחי הוא הוא הגוף הריבוני, הקדוש, שאסור לפגוע בו. הצבא בדמוקרטיות אמיתיות אינו גוף מחנך, קל וחומר אינו זה שיוצר קונסנסוס תרבותי או מדיני. בישראל הוענק לצבא מעמד מיוחד, אבל ככזה הוא אינו יכול להתנער מכובד אחריותו. רק הצבא, כאחראי לעיצוב התודעה הלאומית, יכול לשנות עכשיו את הגדרת הטרור לפני שהמדינה כולה תספוג "תג מחיר".

Read this article in English: The army controls the discourse



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות