גבורת הפלסטינים מול ישראל

הפלסטינים הם גיבורים, וזו העובדה היחידה שנותרה רלוונטית אחרי הזעזוע הקל מבריוני הגבעות. הידיים ידי הבריונים. והראש? הראש הוא של המשטר העוין שהפלסטינים חיים תחתיו ושמתנכל להם רגע רגע, יום יום, שבוע שבוע כבר עשרות בשנים. לחיות כך ולהישאר שפויים - זו גבורה. "ומי אמר שאנו שפויים", עונים לי פלסטינים. והרי ההוכחה: האירוניה העצמית.

בריוני הגבעות הם רק הדובדבן בקצפת. עיקר העבודה נעשה כל הזמן בידי בריונים בכסיות לבנות. שלא כמו משליכי האבן על הסמח"ט - אלו הם דווקא חביבי הקהל הישראלי. בשר מבשרו. קצינים וחיילים, משפטנים צבאיים, אדריכלים וקבלנים בשירות הצבא, פקידי משרד הפנים וביטוח לאומי. הידיים ידיהם. הראש - ראשו של הדמוס, העם הישראלי-יהודי, שבהליך דמוקרטי שולח ממשלות להיות הדיקטטור של הפלסטינים.

מה היא הדיקטטורה הישראלית על הפלסטינים? לא רק ההשתלטות על מרחבם ויצירת מובלעות מנותקות; לא רק בני ה-19 שנשלחים - רעולי פנים וחמושים עד קצה אפם - לפשיטות צבאיות (560 רק בנובמבר 2011, לפי סיכומי קבוצת המעקב במחלקת המו"מ של אש"ף); לא רק המעצרים היום-יומיים (257 עצורים בנובמבר, כולל 15 עזתים) ו-758 המחסומים הניידים שהוצבו בגדה באותו חודש. הדיקטטורה היא אפילו לא רק איסור הבנייה לפלסטינים ביותר מ-60% משטחי הגדה, הרשות להמציא כל יום חוק חדש לנישול ולגירוש, והריסתם, במהלך 2011, של 500 מבני מגורים פלסטיניים, בארות, בורות מים, דירים, בתי שימוש ושאר מבנים חיוניים. הדיקטטורה היא הכל יחד, והרבה יותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב החדשות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

הדיקטטורה הישראלית היא אמנות הסטנדרטים הכפולים (לפלסטיני אסור לבנות באדמתו החקלאית, כדי לא לפגוע בייעוד הכפרי, אבל למדינה מותר להכשיר מאחז יהודי באדמה חקלאית פלסטינית). היא אשף ההתחסדות והיהירות ("הדמוקרטיה היחידה"), ובעלת תואר בצביעות ("מוכנים לחזור למו"מ כל רגע"). במקום להשתגע מזעם, הפלסטינים יודעים שתכונות אלו יהיו בעוכריהם של הישראלים עצמם.

כל מי שנפגע מהדיקטטורה הישראלית חש בודד, חלש, זועם ומיואש. אבל כל משפחה בדרכה שומרת על אנושיותה ומטפחת אותה. באופן מסקרן ומרגש - ולמרות יריבויות פנימיות, חלוקה לא צודקת של העול, גילויי בורות ואופורטוניזם והנהגות מאכזבות - התוצאה הכוללת היא כושר התמודדות וסולידריות חברתית. זה הצומוד שעליו כתב עורך הדין רג'א שחאדה לפני עידן ועידנים, כשעוד השלינו את עצמנו שהעם הישראלי-יהודי מסוגל להתרפא ממחלת האדון. הסך הזה מאפיין גם כל יחיד ומשפחה: יכולת עמידה והתאפקות חכמה שנהפכו לשגרה של גבורה, ויתורגמו בבוא העת לפעולה המונית ומשותפת של התנגדות.

הפלסטינים הם גיבורים, ואין זו מליצה עיתונאית, זו קביעה עובדתית שאינה מיועדת לבריונים אלא לעוצמי העיניים, הרבים מספור. עוצמי העיניים עוצמים אותן כי חפצי-נורמליות הם. מה שלא רואים לא קיים ולא מפריע. משאת נפשה של הנורמליות הישראלית היא לחזות בהיעלמותם של הפלסטינים, או למצער - בשתיקתם וכניעתם הסופית. אבל הגבורה הפלסטינית תמשיך לסכל את משאת נפשה של הנורמליות הישראלית.

Read this article in English: Palestinian heroism

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות