המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

לפרסם שם הנפגעות

החוק בישראל - כפי שהדגימה לאחרונה פרשת קצב - מאפשר להותיר את זהותם של מי שהתלוננו בגין עבירה מינית - חסויה. פרסום ברבים של שמם, או מידע שעשוי לזהותם, הוא עבירה פלילית שעונשה מאסר. חורגים מכך רק מצבים שבהם קורבנות העבירה נתנו את הסכמתם לפרסום שמם, או שבית משפט התיר את הפרסום מטעמים מיוחדים. רוב הנפגעות מעבירות מין בוחרות בחיסיון שמאפשר להן החוק, ורק מיעוטן מוותרות עליו - כשם שעשו לינור אברג'יל או ד"ר אורלי אינס.

יש טעמים טובים לחיסיון. על רקע האקלים החברתי והתרבותי הקיים, מי שמתלוננת בגין עבירה שקשורה למין - בין אם מדובר בהטרדה מינית ובין אם באונס - צפויה לשלם מחיר כבד. פרטיותה תיפגע קשות. התקשורת, המודעת היטב לרייטינג הגבוה של ידיעות שעוסקות במין, תעוט עליה ועל סביבתה. היא תיחשף להטרדות ואולי להתנכלות מצד מקורבי הנאשם.

אבל הנזק הגדול ביותר, הקיים רק במקרים של תלונה על עבירות מיניות, יהיה הפגיעה בכבודה: אם שמה יפורסם היא תחוש מבוזה ומושפלת עד עפר, ותתבייש להראות את פניה בציבור.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות, עדכונים ופרשנויות מהארץ לפייסבוק שלכם

חשוב להדגיש: מובן שהטרדה או תקיפה על רקע מיני פוגעת בכבוד, ופגיעתה קשה מאוד. אך הפגיעה בכבוד, הנובעת לא מהעבירה עצמה אלא מהידיעה הציבורית על מה שהתרחש, היא פגיעה עודפת. בפגיעה העודפת הזאת ראוי להילחם עד מיגורה. היא מתרחשת על רקע תפישה עתיקה ובעייתית מאוד, שרואה במי שנאנסה או נפגעה על רקע מיני מי שבוזתה וחוללה, מי שיש לה בהכרח פחות כבוד מהכבוד שהיה לה לפני שהותקפה מינית.

גם אם הנאשם הורשע והמתלוננת נותרה באלמוניותה, היא אינה יכולה להימלט מנזקיה הקשים של התפישה הזאת: החיסיון, הממשיך להתקיים כל ימי חייה, מזכיר לה את האידיאולוגיה הברורה העומדת ברקעו: חשיפה של שמה כנפגעת עבירה מינית, גם אם תתרחש שנים לאחר האירוע, תגרום לביזויה ולהשפלתה.

אשה שהיתה קורבן לפגיעה על רקע מיני חוותה אירוע עברייני קשה, שיש לטפל בו במלוא החומרה המשפטית. אבל חיוני להבחין בין ההכרה בפגיעה ובסבל שגרמה העבירה המינית, לבין כבודה של האשה שנותר שלם ובלתי פגוע. העבירה המינית לא הפכה את הקורבן לחסרת כבוד ולא למחוללת.

באופן פרדוקסלי, ואפילו טרגי, דווקא הענקת הזכות לחיסיון מחזקת את הפגיעה בכבודן של הנפגעות. החיסיון מספק אישור מתמיד לתפישה, שעל פיה אסור לחשוף את שמה של אשה שנפגעה על ידי עבירה מינית, כי החשיפה תגרע מכבודה.

מדובר בדילמה קשה. החיסיון מעודד נשים להתלונן וביטולו עשוי לגרום לרתיעה משמעותית מהגשת תלונה. ובכל זאת, ייתכן שנזקו של החיסיון רב מתועלתו. הוא מקבע את התפישה המגונה שעל פיה אישה שנפגעה מינית נותרת עם פחות כבוד, ומאפשר לפגיעה העודפת להמשיך ולהתקיים.

על רקע זה, ראוי לשקול מחדש את סוגיית החיסיון, ודווקא כדי להמעיט את הנזקים שנגרמים לנשים שהיו קורבנות לעבירה מינית. ייתכן שאם ברירת המחדל (שניתן יהיה לחרוג ממנה רק במקרים מסוימים) תהיה פרסום שמן, כשם שמתפרסם שמם של קורבנות תקיפה, חבלה ושאר עבירות - יתחזק המסר שכבודן של הנפגעות נותר שלם כשהיה.

פרופ' אלמוג היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה

Read this article in English: A woman is not dishonored

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 מאמר זה מתחיל לצעוד בכוון הנכון. שמאלני שפוי
  • 04:25
  • 25.12.11

יש שתי גישות קיצוניות לגבי עבירות מין. האחת, שמתוארת כאן, לפיה אשה שנאנסה או הוטרדה, כבודה נפגע ללא תקנה, והיא תשאר בזויה בעיני החברה כל ימי חייה. הגישה הקיצונית הדיאמטרית היא זו שטוענת שאונס זה האסון הגדול ביותר והגורל הקשה ביותר שיכול ליפול בחלקו של אדם. לית מאן דפליג, לפחות בחברה מתקדמת ותרבותית, שכבודה של אשה לא נגרע עקב היותה קרבן תקיפה מינית. כמו כן, אין חולקין על זה שאונס זו חוויה קשה וטראומטית. אך כל מי שמביע אפילו ספק קל לגבי הטענה שאונס זו החוויה "הכי טראמטית שאפשר לתאר" מייד מוקע בתור סקסיסט, חסר רגשות ואולי אפילו בעצמו אנס לפחות באופן פוטנציאלי. אך נתוח פחות אמוציונאלי עלול להעלות גם שאלות אחרות. האם, למשל, להיות קרבן אל אונס גורם ליותר סבל מאשר להיות קרבן של התקפת ירי שמשאירה את האדם משותק בכל חלקי גופו? או נניח שרק הרגלים תשארנה משותקות בהתקפה כזאת - האם זה עושה את הסבל ליותר "שווה"? איפה נמצאת, בדיוק, נקודת השויון?
בחברה מתוקנת צריך לפעול לשיקום מלא של אדם שנגרם לו נזק פיסי או נפשי, במידת האפשר. אין דרך מדעית אוביקטיבית לדרג סבל, ולכן אין טעם להגדיר סבל מסויים בתור הסבל "הכי גדול". הרצון והמאמץ לשקם כל קרבן של סבל משמעותי באשר הוא - זה השטח בו החברה שלנו מחטיאה את המטרה במידה גדולה.

02 הטיעון הגיוני. אך נראה שבנושא זה יש לערוך סקר או משאל בין נשים וגברים שנפגעו. כאן צריעים חיי החוק להיות ניסיון ולא הגיון  (לת) שוכנעתי על תנאי
  • 09:07
  • 25.12.11

03 ההתיחסות לנשים היא כחפץ וקניין בדומה לכלי רכב אריק
  • 10:19
  • 25.12.11

מכאן החשיבות המיוחדת להסטוריית שימוש ובלאי. מובן שנקבה חדשה מהניילונים עדיפה על משומשת אפילו במצב תקין ואין ספק שהשדכן ימעל בתפקידו עם לא יגלה את הנתון הנחשב תנאי עיקרי בהסכם. לכן כמו ברכב במקרה של תאונה הגוררת ירידת ערך חמורה צריך לתת פרסום או גילוי. אבל הפרסום לא בעיתון או ברשומות אלא בתעודת הזהוי כמו ברשיון רכב.
למעשה רק מי שיבקש רשיון לקראת קניה ידע את מלא האמת והנתונים, עדיף על פרסום בעיתון. התופעה מתקיימת גם בדירה להשכרה שנחשבת נחותה מכזו ששימשה את בעליה וכמובן רכב מהשכרה.

04 והכי חשוב: יש להעמיד לדין, מתלוננות/נים, שהגישו תלונות כוזבות ושקריות!  (לת) אייל
  • 12:32
  • 25.12.11

05 אצבע באיבר או גרימת עיוורון במתכוון, מה חמור יותר? כבוד מול נזק אמיתי
  • 13:08
  • 25.12.11

לפי החוק בישראל, המקרה הראשון הוא אונס לכל דבר, גם אם הפוגע השאיר את איברו עמוק במכנסיו ולא הפעיל כל אלימות שהיא. היה מקרה כזה לאחרונה, עם אח בית חולים ואשה מורדמת. הפוגען יקבל 10 שנים ומעלה על חילול כבוד האישה (אף אם לא ידעה שנגע באיבריה המוצנעים). מי שהוציא במתכוון את עיניו של אחר ועיוור אותו לצמיתות (היה גם מקרה כזה, וגם בו הקורבן היתה אישה), אשם רק בגרימת חבלה חמורה. וזאת למרות החומרה המזעזעת של הפשע. צריך להבחין בין אונס אמיתי חמור, בו האנס עט על קרבנו חסר הישע בחשכת הליל ומקיים עימו יחסי מין מלאים בכפייה ותוך שימוש באלימות קשה, לבין פשעי מין קלים יותר, היינו כל מעשה בעל קונוטציה מינית, ושבו לא הוכח ששני הצדדים הפגינו נכונות מלאה להשתתפות במעשה, כולל הבנת כל הנסיבות שסביבו. אם למשל אדם מבקש משחקנית באודישן להתפשט לצורך התפקיד, היא מסכימה, ואז הוא נוגע באצבעו באיבר מינה, ומתברר שהוא בעצם שחקן מובטל, מזדקן ומגעיל ולא במאי סרטי מין, אז הוא פושע מין ומקומו בכלא. יחד עם זאת, אנס הוא לו. את העונש יש לגזור בהתאם לכל מקרה. מי שגרם לעיוורון לא צריך לראות אור יום בחופשי לעולם.

  •   סיפורך מזכיר אנקדוטה מן הפולקלור היהודי. שמאלני שפוי
    • 16:10
    • 25.12.11

    יהודי זר מופיע בעיירה, ושואלים אותו מהיכן הוא בא. אמר להם שזה אך עתה גמר לרצות 5 שנות מאסר עם עבודת פרך. וכל זה בעוון גניבת חבל. כולם הביעו תמיהה על גזר דין כה חמור לגבי עבירה כה קלה. לאחר חקירה נוספת, הוא אמר לבסוף, "מסתבר שבקצה החבל היה קשור סוס, אך זו לא היתה אשמתי. אני לא קשרתי את הסוס לחבל".
    בסיפורך על האח האונס את מוסר בידינו את קצה החבל אך לא מפרט מה היה קשור בקצהו השני. לי, וקרוב לודאי לרוב הקוראים, לא זכורים הפרטים של המקרה הזה, ובלי הפרטים האלה אין אפשרות לשפוט אם העונש היה מידתי או מופרז. כמו כן, למען שלמות התמונה, היה מעניין לדעת מה היה גזר דינו של זה שגרם לעוורון.

06 בכל זאת יש כאן טעות של אבחון מהותה של הנאנסת ברובם של המיקרים
  • 15:33
  • 25.12.11


לא מדובר בתגובה זאת, על נאנסת שנחטפת בברוטליות על ידי מישהו שאינה מכירה, אלא אך ורק על נאנסת המכירה את האנס, ולמרות ההיכרות מתבצע האונס.
אישה זו אינה יכולה לצאת ממצב של נאנסות הנגרמת על ידי חוסר היכולת שלה לשים גבולות ברורים, היא אינה אשמה בעובדה שהוריה לא גידלו אותה כאישה חזקה, דעתנית, ובעלת דעות מוצקים של עד לאן היא תסכים ללכת, ועם מי.
נשים אלה עוד לפני האונס, הן נשים במצוקה, אלה נשים שלא יעיזו להתנגד לבוס מושחת, שלא תדענה להבחין בין טוב לרע כשהוא מגיע באריזה הנכונה, שתמיד יסכימו להיכנע למוסכמות חברתיות, ובמקום העבודה יעשו את הנדרש מהן ללא ויכוחים מיותרים.
הן כנועות ומתחבבות מייד על אדם בעל אופי אנסי, רודני, שרוצה לשלוט.
מה יקרה אם נשים אלה ידעו מראש שהן לא רק אמורות לאזור אומץ כדי להתלונן, אלא גם כל העולם לא יבין למה הן איפשרו בכלל לאנס לבצע את זממו, מה הן יגידו לו, שהן זקוקות לפרנסה, שאין להן כוח עמידה, שהן מעדיפות להיאנס מאשר לעמוד מול האנס ולהכניס לו באבי אביו?
הן ירגישו כאילו כבודן נרמס, הן ירגישו שהחברה לעולם לא תוכל לכבד אותן יותר, גם כך הכבוד אליהן מראש לא גדול במיוחד, וזה הפיספוס הגדול של החברה כולה

07 "העבירה המינית לא הפכה את הקורבן לחסרת כבוד ולא למחוללת" אורכידאה
  • 19:38
  • 26.12.11

יחסנו למיניות האשה ולמין בכלל נותר כפי שהיה בתקופת האבן, אצל שוכני המערות, והשתמר בחברות שבטיות נחשלות. דבר לא השתנה. כבוד המשפחה והשבט מוטמן בין ירכי האשה ורק בעלה רשאי לבעול אותה בלי לחלל את תומתה. לכן נידונו נואפים לסקילה, נשים שנאנסו לחיסול, ונואפות בחברות שמרניות במערב נאלצו לשאת אות קלון על בגדן. אנו בזים לרוצחים על רקע חילול כבוד המשפחה אך האם יחסנו לקורבנות פגיעה מינית מתקדם הרבה יותר? כשאני שואלת מדוע קורבן התעללות חמורה כאיטה פוגל, קשישה חיפאית, אינו נאלץ להסתתר ואילו קורבן פגיעה מינית מוכרח להתחבא מאחורי פיקסלים, התגובות מעידות על חוסר הבנה. הרי מדובר בטאבו. ביום בו אשה שנאנסה תוכל להתייצב בפני החברה ולהעיד בדלתיים פתוחות נגד מענה יהיה יום השחרור האמיתי לנשים.

08 החסיון לא מקבע את הנורמה השלילית רעות גלבלום
  • 09:43
  • 27.12.11

הוא מבין שהיא קיימת ומגן מפניה