לפרסם שם הנפגעות

החוק בישראל - כפי שהדגימה לאחרונה פרשת קצב - מאפשר להותיר את זהותם של מי שהתלוננו בגין עבירה מינית - חסויה. פרסום ברבים של שמם, או מידע שעשוי לזהותם, הוא עבירה פלילית שעונשה מאסר. חורגים מכך רק מצבים שבהם קורבנות העבירה נתנו את הסכמתם לפרסום שמם, או שבית משפט התיר את הפרסום מטעמים מיוחדים. רוב הנפגעות מעבירות מין בוחרות בחיסיון שמאפשר להן החוק, ורק מיעוטן מוותרות עליו - כשם שעשו לינור אברג'יל או ד"ר אורלי אינס.

יש טעמים טובים לחיסיון. על רקע האקלים החברתי והתרבותי הקיים, מי שמתלוננת בגין עבירה שקשורה למין - בין אם מדובר בהטרדה מינית ובין אם באונס - צפויה לשלם מחיר כבד. פרטיותה תיפגע קשות. התקשורת, המודעת היטב לרייטינג הגבוה של ידיעות שעוסקות במין, תעוט עליה ועל סביבתה. היא תיחשף להטרדות ואולי להתנכלות מצד מקורבי הנאשם.

אבל הנזק הגדול ביותר, הקיים רק במקרים של תלונה על עבירות מיניות, יהיה הפגיעה בכבודה: אם שמה יפורסם היא תחוש מבוזה ומושפלת עד עפר, ותתבייש להראות את פניה בציבור.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות, עדכונים ופרשנויות מהארץ לפייסבוק שלכם

חשוב להדגיש: מובן שהטרדה או תקיפה על רקע מיני פוגעת בכבוד, ופגיעתה קשה מאוד. אך הפגיעה בכבוד, הנובעת לא מהעבירה עצמה אלא מהידיעה הציבורית על מה שהתרחש, היא פגיעה עודפת. בפגיעה העודפת הזאת ראוי להילחם עד מיגורה. היא מתרחשת על רקע תפישה עתיקה ובעייתית מאוד, שרואה במי שנאנסה או נפגעה על רקע מיני מי שבוזתה וחוללה, מי שיש לה בהכרח פחות כבוד מהכבוד שהיה לה לפני שהותקפה מינית.

גם אם הנאשם הורשע והמתלוננת נותרה באלמוניותה, היא אינה יכולה להימלט מנזקיה הקשים של התפישה הזאת: החיסיון, הממשיך להתקיים כל ימי חייה, מזכיר לה את האידיאולוגיה הברורה העומדת ברקעו: חשיפה של שמה כנפגעת עבירה מינית, גם אם תתרחש שנים לאחר האירוע, תגרום לביזויה ולהשפלתה.

אשה שהיתה קורבן לפגיעה על רקע מיני חוותה אירוע עברייני קשה, שיש לטפל בו במלוא החומרה המשפטית. אבל חיוני להבחין בין ההכרה בפגיעה ובסבל שגרמה העבירה המינית, לבין כבודה של האשה שנותר שלם ובלתי פגוע. העבירה המינית לא הפכה את הקורבן לחסרת כבוד ולא למחוללת.

באופן פרדוקסלי, ואפילו טרגי, דווקא הענקת הזכות לחיסיון מחזקת את הפגיעה בכבודן של הנפגעות. החיסיון מספק אישור מתמיד לתפישה, שעל פיה אסור לחשוף את שמה של אשה שנפגעה על ידי עבירה מינית, כי החשיפה תגרע מכבודה.

מדובר בדילמה קשה. החיסיון מעודד נשים להתלונן וביטולו עשוי לגרום לרתיעה משמעותית מהגשת תלונה. ובכל זאת, ייתכן שנזקו של החיסיון רב מתועלתו. הוא מקבע את התפישה המגונה שעל פיה אישה שנפגעה מינית נותרת עם פחות כבוד, ומאפשר לפגיעה העודפת להמשיך ולהתקיים.

על רקע זה, ראוי לשקול מחדש את סוגיית החיסיון, ודווקא כדי להמעיט את הנזקים שנגרמים לנשים שהיו קורבנות לעבירה מינית. ייתכן שאם ברירת המחדל (שניתן יהיה לחרוג ממנה רק במקרים מסוימים) תהיה פרסום שמן, כשם שמתפרסם שמם של קורבנות תקיפה, חבלה ושאר עבירות - יתחזק המסר שכבודן של הנפגעות נותר שלם כשהיה.

פרופ' אלמוג היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה

Read this article in English: A woman is not dishonored



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5