האמת של כהנא ניצחה

התעלמותו של הציבור הישראלי מהקיפאון במו"מ עם הפלסטינים נובעת מתפישת מציאות הפוכה מזו שהיתה נחלתו ב-1993, עת נחתם הסכם אוסלו. הנכונות לפשרה ולחלוקה שהפגין אז שבה והתחלפה באמונה, ש"כולה שלי". האשליה, כי ניתן לקבל את הכלה (א"י) ללא הנדוניה (הפלסטינים), חזרה והשתלטה על התודעה הישראלית.

את הסכנה של אובדן הרוב היהודי בין הים לירדן צובעים ב"עובדות" מרגיעות כמו הוצאת תושבי עזה מהחשבון בגלל ההתנתקות, איונם של מיליון תושבים בגדה המערבית מפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ו"הבטחה" שהעימות הבא יאפשר "תג מחיר" לאומי, שיהפוך את ירדן ל"מולדת הפלסטינית". יש גם "דמוקרטים" בקרבנו הסבורים, שבסמכותם להציע לפלסטינים אזרחות ירדנית, או "אזרחות ישראלית מותנית בנאמנות לציונות", כדי שרק יהודים ימשיכו להיות בעלי זכות ההכרעה ביחס לאדמה שעליה חיים פלסטינים.

הפגיעה בביטחון האישי ובכלכלה בימי האינתיפאדות נראית כסיוט רחוק. "חומת מגן", "עופרת יצוקה", גדר הביטחון, הדרתם של הפלסטינים ממזרח ירושלים והכפלת מספר המתנחלים נתפשים כתשובה היחידה לטרור החמאסי, אך גם לדרך המדינית שבה בחר מחמוד עבאס. המלחמה בטרור של המנגנונים הפלסטיניים בגדה נתפשת כברורה מאליה, אף על פי שעזה שבשליטת החמאס מראה לנו שהדברים יכולים להתפתח אחרת.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות, עדכונים ופרשנויות מהארץ לפייסבוק שלכם

השליטה בעם אחר, נטול זכויות אזרחיות, אינה נחשבת עוד כסותרת את המשטר הדמוקרטי וכמאיימת על חוסנה המוסרי של החברה בישראל. הרוח הרעה הנושבת ממסדרונות הכנסת והממשלה מתבססת על עקרונות "על-ממלכתיים" - ההבטחה המקראית לעם היהודי גוברת על הזכויות הארציות של הפלסטינים, הארץ גוברת על המדינה במסגרת הגשמת הייעוד המשיחי, פסקי הלכה מכניעים את שלטון החוק, חוקי הכנסת מכריעים את זכויות המיעוט והפרט, והכוח להשתיק מביס את הזכות למחות.

העמדה הבינלאומית והלחץ האמריקאי, שגררו את יצחק שמיר למדריד, זוכים שוב לביטול בסגנון "או"ם שמום". הישראלים משוכנעים שמספר "הקימות" של הנבחרים האמריקאים בנאומו של בנימין נתניהו מבטיח לו עוד קדנציה נטולת לחץ אפקטיבי. כי הרי אפשר לנאום בבר-אילן ובאותה עת לדחות את הפרמטרים להסדר קבע. ניתן להכריז על "הקפאה" ולאפשר גידול של עשרות אלפים במספר הישראלים ביהודה ושומרון. כך ייתכן לאמץ בחום את הצעת הקוורטט, אך גם לסרב להגיש הצעה ישראלית מול הפלסטינית.

השחיקה שחלה בתדמיתה ובאמינותה של ישראל בדעת הקהל העולמית ובקרב מנהיגיה מוצגת כ"אותה אנטישמיות בשינוי אדרת". תהליך הדה-לגיטימציה של מפעל ההתנחלויות הפורח וההתנגדות להמשך שליטת ישראל בשטחים מתוארים כ"הסתה פרועה". והתירוץ האחרון - התהפוכות בעולם הערבי יובילו בהכרח ל"חורף איסלאמי" אנטי ישראלי, ואין זה מותנה במעשינו, כי הרי "הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים".

בפגישתנו הלא מתוכננת בחברון, לאחרונה, הסביר ברוך מרזל את השינוי בתפישה הישראלית בקצרה: "האמת ניצחה", טען על רקע רחוב השוהדא הריק להחריד מנוכחות תושביו הפלסטינים, "הראיה לכך היא מספרם ההולך ומתמעט של המשתתפים באזכרה ליצחק רבין מול מספרם העולה וגובר באזכרה למאיר כהנא".

Read this article in English: The truth, i.e., Kahane won out

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות