מי בעד חיסול הדרת הנשים

אני פשוט תוהה, מדוע ולמה מתנהל עכשיו פסטיבל הדרת הנשים. למה דווקא עכשיו? מה נשתנה?

הרי ההדרה והאפליה אינן חדשות. לא באוטובוסים, לא בשלטי חוצות, לא ברחובות הפיסיים החרדיים, וגם לא במרחב החילוני והתל אביבי למהדרין - בצבא, בכנסת, בממשלה, בעיתונות, בטלוויזיה, בוועדות השונות, בעולם העבודה.

מעייף ממש לחזור ולהזכיר, שהמאבק על ההפרדה באוטובוסים מתנהל כבר יותר מעשר שנים; שבמשך שנים מתנהל מאבק על מינוי אשה לוועדה לבחירת דיינים, כשהדיינים עצמם הם לעולם גברים, ונשים חילוניות כדתיות כפופות להם לחלוטין - כל זמן שאין בישראל נישואין אזרחיים. מתיש לחזור שוב ושוב, במסגרת המאבק הנמשך כבר עשורים, על פערי השכר, על האי-הכרה בעבודות הבית וגידול הילדים, על הייצוג הנמוך והסטריאוטיפי, על הניצול המיני, המספר הזעום של חברות הכנסת וזעום עוד יותר של שרות, הדיכוי הפיסי, מספר הנשים הנרצחות.

הרי המודעות של נשים, גם היא לא חדשה. ארגונים פמיניסטיים נאבקים כבר עשורים בכל היבטי ההדרה והאפליה, גם פמיניסטיות דתיות, גם פמיניסטיות ערביות. גם נשים שאינן פעילות, וגם כאלה שאינן קוראות לעצמן פמיניסטיות יודעות בדיוק בתוך איזה דיכוי הן חיות, גם אם הן קוראות לו בשמות אחרים; בהרצאות שאני מעבירה אני רואה, מתחת לאגדת השוויון ו"השמים הם הגבול" שנשים מאמצות, את המודעות שמזהה את הדיכוי, אבל חוששת להכיר בו בגלוי.

גם לגברים זה אינו חדש. הדיבור על אפליית נשים נמצא בסביבה כבר די זמן. יש גברים מעטים השותפים לדיבור הזה ולניסיון לשנות את המצב, אבל רוב הגברים אינם רואים באפליה בעיה שלהם. הם ממקמים את עצמם על הסקלה שבין הכרה בדיכוי והשתתפות בצער, מצד אחד, לבין התכחשות מיתממת לקיומו של הדיכוי, מצד אחר. אבל לאיש מהם זה לא בא בהפתעה.

אז מה קרה? ייתכן שהאקלים הפוליטי המוציא את הימניות, ההתייהדות והאנטי דמוקרטיה ואת כל הדיכויים האחרים מהארון גורם ליותר ויותר אנשים לא להתבייש להדיר נשים - ואולי הוויתור על הבושה מעצבן את הציבור; אפשר להדיר ולהפלות, אבל בשקט, כל זמן שהפסאדה של השוויון נשמרת. אולי זאת האינרציה - במובן הטוב - של המחאה מהקיץ: הציבור יצאה לרחובות בהמוניה ומחתה בכל הכוח על קשיי החיים, ושום דבר לא קרה, וזאת עוד דרך לצרוח שלא טוב לנו. ואולי אלה חדשות טובות, שאנשים ונשים מרגישים שכאשר משהו רע בעיניהם אפשר לעשות עם זה משהו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

ברור כעת, שכאשר קורה משהו שלא מובן ממה הוא נובע ואיך הוא קורה, צריך לשאול את השאלה התלמודית מאי נפקא מינה, או, כמו ששואל הפתגם בערבית - מי המרוויח?

מרוויחים הגברים החילונים, שיש להם הזדמנות לצאת נאורים באמצעות גינוי ושנאת דתיים בעוד הם עצמם ממשיכים להדיר נשים; הגברים בצבא, שאינם רוצים שם את הנשים בתפקידים רציניים מדי, ויש מי שעושה בשבילם את העבודה; הגברים בפוליטיקה, שיוצאים אבירים ומקפידים לא לפנות את מקומם לנשים; הגברים בתקשורת ובפרסום, שנשים עושות בשבילם את העבודה ונאבקות על זכותן להיות אובייקט מיני בציבור; הגברים בעלי ההון, שבזכות פסטיבל ההדרה נחסכת מהם המחאה על אי הצדק הכלכלי; הגברים בממשלה, שבזכות ההדרה לא צריכים להתמודד עם הכיבוש ועם חוסר התקווה.

אחרי הכל, זה הנושא המושלם: מי בעד חיסול הדרת נשים - שירים את ידו. מי לא ירים את ידו? כך מרוויחים כל הגברים האלה ביחד: במקום לאפשר לנשים להשתתף בשיחה ובעשייה של הדברים האמיתיים, מעסיקים אותנו ומבזבזים את זמננו בדיבור על ובמאבק נגד הדרת נשים.

Read this article in English: The house always wins

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות