חרדת החרדים

קשה שלא להבחין בסימני פניקה בתקשורת ובחברה. הכל משתמשים בביטויים שדופים כמו "הדרת נשים" ו"שירת נשים", אבל מבטאים חרדה עמוקה (ומובנת), שמא ההפקרות הנוכחית מאפשרת לקבוצות הקיצוניות ביותר להגדיר את אופייה של מדינת ישראל כמקום ריאקציוני, מסתגר וחורש רע.

אבל כמו תמיד בחברות שמצבן רעוע, גם עתה החרדה מוצאת לעצמה את הכתובת שנוח לה למצוא, לא את הכתובת האמיתית. כי הכתובת האמיתית היא פוליטית: הבחירה הברורה של בנימין נתניהו בקואליציה הימנית-קיצונית והדתית-חרדית, והחלטתו להמשיך בעסקה האפלה בין הליכוד, מפלגה שמתיימרת לייצג ערכי ימין ליברלי, לבין המפלגות החרדיות המייצגות ערכים ריאקציוניים (וברוב המקרים מזמן לא מייצגות את צורכי בוחריהן) - היא אחת הסיבות להתפרעות הנוכחית.

גם ההתפרעויות האחרות: "תג מחיר", דחיקת נשים לפינה בצה"ל והשתלטות הרבנים החרד"ליים על סדר היום הדתי-לאומי - מהפרדת בנים ובנות בבית הספר ועד לשיגעון ההחמרה היתרה ב"שבעה נקיים" המאפשרת לרבנים קנאים לחדור לחיי האישות עד כדי סיכון בריאותן של נשים - הם תוצאה של אותה הפקרות. מי שתומך ברבנים החרד"ליים הקיצוניים ומעצים את כוחם, ממנה אותם לתפקידים בכירים במערכת החינוך ומטפל ביד קלה בעבריינים פליליים שורפי מסגדים - זורע רוח וקוצר סופה. והסופה הזאת, הפוגעת קודם כל ויותר מכל בציבור הדתי הדומם והגדול, סוחפת את החברה הישראלית כולה.

אך החרדה, כאמור, מחפשת לה כתובת נוחה, והכתובת הנוחה נמצאה לה, שוב, בשנאת החרדים. כמה נוח לשנוא את "החרדים", במיוחד כשמולם נמצאה דמות סמלית נוחה לאהבה - ילדה קטנה ותמה, ששיערה בהיר ועיניה גדולות. מה שעשתה התקשורת בילדה הזאת ובמה שאירע לה גובל במציצנות דוחה. ואין זאת, כמובן, הפעם הראשונה. כך נעשה גם בבנות ה"ספרדיות" בביתר. פתאום החברה החילונית, שלא תנקוף אצבע לנוכח אפליה בוטה של נשים בשכר, בעבודה, בדימוי, בחלוקת הנטל בטיפול בילדים, בשימוש אכזרי בגופן ובנשמתן של נערות וילדות בסחר העבדים של הזנות - מזדעזעת קשות מיריקות על ילדה קטנה בבית שמש.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות אליכם

כמה נוח. כמה רומנטי. כמה תואם את פוליטיקת הדימויים הנבובה. כמה שימושי לראש ממשלה שיודע היטב מכל המזדעזעים גם יחד להשתמש בסמלים הריקים הללו ולהפוך גם את הקונפליקט הזה למכשיר המפאר את דימויו כאביה הרחום והליברלי של האומה. הוא מצהיר הצהרות, ואילו הציבור מפגין למען הילדה ומזדעזע מדחיקת נשים לחלקו האחורי של האוטובוס. שדרנית אחת הציעה בשיא הרצינות שייסעו "מקדימה", והנפיקה בבלי דעת לציפי לבני סיסמה חדשה. ומיד פוליטיקאיות מימין ומשמאל התעוררו, ויצרו פורום נשים חדש "נגד ההדרה".

בראבו. לא שהמאבק נגד "ההדרה" פסול, להיפך. אלא שהוא טומן בחובו שתי סכנות מוכרות, הכרוכות זו בזו: הסכנה שבתחושה מרוממת הרוח ש"זה לא פוליטי" או "זה מעבר לפוליטיקה", והסכנה ששוב ישתמשו בחרדים כמכשיר לניקוז התסכול. בקרב מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחובות בקיץ התנקז התסכול לכעס על קבלני הבניין ומשווקי הגבינות יותר מאשר כלפי הממשלה המתנערת מאחריותה ומאפשרת להם להשתולל. נתניהו חילק גלולת הרגעה בשם טרכטנברג, שנבלעה והתאדתה.

עתה, הציבור יודע היטב שבית שמש היא לא "החרדים", ושהסיבה שבגללה "החרדים" לא עובדים ולא מתגייסים לצבא וילדיהם לומדים בחינוך בדלני היא פוליטית מובהקת ומזיקה גם לחרדים עצמם - אבל נוח יותר לשנוא קולקטיב חסר פנים, ובלבד שלא להסתכן באמירה פוליטית, המגדירה את הסיבות להתערערות הדמוקרטיה כתהליך כולל של מדיניות חוץ ופנים. התוצאה עלולה להיות הרסנית. מי שלא מבין מדוע, שייזכר ב"שינוי" שזיכתה את ש"ס ב-16 מנדטים ונעלמה.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות