הפרסום של חיים לוינסון ביום רביעי שעבר ב"הארץ", כי 40 המתפרעים בבסיס החטיבה המרחבית אפרים באו באוטובוס שיצא מישיבת מרכז הרב בירושלים, חשף כמה צבוע ושקרי הוא השיח המיתמם של חלק מרבני יש"ע ומנהיגי הציבור הדתי.

הדוברים השונים, ש"זועזעו" מהפגיעה בחיילי צה"ל, או מאבן שהושלכה אל ראשו של קצין צה"ל, דיברו על "שוליים קיצוניים" ועל "צעירים סהרוריים" ומיני ביטויים שכאלה. בראש הדוברים עמד הרב הצבאי לשעבר אבי רונצקי, שציקצק בלשונו והודיע כי יעזוב את היישוב שבו הוא גר בשומרון אם יגלה כי יד חבריו היתה במעל.

אך האמת היא, שקו ישר מתוח בין התנהגותם של אותם מנהיגי ציבור - שמעודדים בקריצות ובחיוכים את חניכיהם המכריזים שיש לגרש את הערבים, פוגעים באתרים קדושים של הפלסטינים, כורתים עצי זית בכרמים שלהם ומרססים "בגבורה ובאומץ" כתובות נאצה ליד דלתה של פעילת שלום עכשיו - לבין הפגיעה בצה"ל.

עשרה מסגדים הוצתו וחוללו בשנתיים האחרונות, ואיש מסוללת המנהיגים והרבנים והעסקנים של הציבור הדתי-ימני לא פצה פה. להיפך. יש בקרב אותה מנהיגות גם מי שמעודדים בפרסומים שונים, בספרות הרבנית, במאמרי פרשת השבוע ובראיונות ברדיו ובאינטרנט את מעשי "תג מחיר". והנוער עצמו? הוא קורא את הפרסומים, ומבין היטב כל שתיקה וכל קריצה וכל "צ'אפחה" ידידותית על כתף של צעיר שחזר מעוד מבצע גבורה של ריסוס כתובת, עקירת עץ זית או עימות עם חיילי צה"ל.

למדתי פעם מחקלאי פיקח, כי העשבים השוטים אינם צומחים בשולי השדה, הם נמצאים דווקא במרכזו, ליד השיבר המרכזי שמטפטף ארס ועידוד לשנאה כלפי האחר וכלפי הזר. המגמה הזאת של השנאה והאיוולת לא תיעצר אם לא תיעצר ההסתה של המנהיגות. ואסור לשכוח: מדובר במנהיגות שכל אחד מאנשיה נהנה ממינוי רשמי ושכר מטעם מדינת ישראל. מסביב ההסתה מתגברת, ואין כל גורם שיסיר את המסיכה ממנהיגות שכשלה.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון בינה, העוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי