אין מודל זולת חלוקה

בין שלל ההצעות לפתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני בולטת לאחרונה בתלישותה ההצעה לייסד מדינה דו-לאומית - במקום חלוקת הארץ. הגיונה שקול לניסיון להכניס למיטה אחת זוג שלא הצליח להסכים על גבול בין מיטותיו הנפרדות.

הצעה זו משמיעים מיואשי השלום, חסידי "מדינת כל אזרחיה", ובעיקר אלו המבקשים "לרשת את הארץ". האחרונים בטוחים כי החיכוך יבעיר אש עוד לפני שיידרשו להתחלק עם הפלסטינים בעוגה השלטונית, או לחפש שיטות אחרות להדירם ממנה. לתפישתם, האש תתיך את המחסומים האחרונים העומדים בפני ביצוע "תג מחיר" לאומי, שיכונן את ירדן כמדינה הפלסטינית.

אבל מה יקרה אם ההזיה הזאת לא תתממש? אם האש לא תוצת? מה חושבים חוזי "ישראסטין" ביחס לשאלת הפליטים? האם יוכלו לשלול מפלסטיני את הזכות לעלות, הנתונה לכל יהודי? האם פוטנציאל העלייה יכול לאזן את השיבה? מול חלופת החלוקה, קיומו של רוב ערבי בישראל מותיר בידי היהודים רק את האי-שוויון כרציונל מסדר וככוח המגדיר פוליטית, חברתית ותרבותית את המדינה, באם הם חפצים להשאירה כמדינתו של העם היהודי. האי-שוויון המתקיים כיום בגדה המערבית לא יהיה אפשרי במדינה דו-לאומית יציבה, כך שהשוויון המתחייב יהיה סופו של הרעיון הציוני.

כיצד חשבו להתמודד עם מיזוגן של כלכלות עולם שלישי וראשון? ידוע כי השכבות החלשות בישראל - החרדים, ערביי ישראל וחלק מהעולים - שסובלות מעוני, מהשתתפות נמוכה בכוח העבודה ומהון אנושי ירוד או לא רלוונטי, מהוות מעמסה הולכת וגדלה על פוטנציאל הצמיחה של הכלכלה הישראלית. תוספת מיידית של ארבעה מיליון פלסטינים, שרובם המכריע בעל מאפיינים דומים וחריפים יותר, תכריע באחת את "הסוסים" של הכלכלה הישראלית, שימהרו למצוא אחו אחר לדהור בו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

איזה מודל יאמצו לחלוקת המרחב הציבורי? מי יתמוך בחוקה שתעמיד את הפרט וזכויותיו מעל לסקטורליות השלטת בשתי החברות? מי ישרת בצבא ובאילו יחידות? מה יעלה בגורל השב"כ? איך ייקבעו ימי הזיכרון והחג הממלכתיים? מה יהיה מעמדן של הנשים? איך תתנהל מערכת פוליטית עם מפלגות המונהגות על ידי רבנים ושייחים?

אלו מקרב הפלסטינים, המבקשים פלסטין אחת, מאמינים כי המדינה הדו-לאומית תהפוך, כתוצאה מהמתחים הללו, למדינת ערבית המונהגת ברוח האיסלאם. לאש"ף החילוני לא תהיה עדנה. החמאס ודומיו יתבעו את ניצחון משנתם עד למטר האחרון בפלסטין. בקרבם ייוותר מיעוט יהודי חרד"לי ששוב יקיים את אמונתו בגטאות פיסיים וחברתיים בארץ הקודש.

חששותיו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס משני התרחישים הללו, חששות המוכרים לאנשים שבסביבתו, מסבירים את עמדתו הנחרצת בעד חלוקה ואף עונים לתמיהה הישראלית מדוע אינו ממתין עד "שהערבים יהיו הרוב". אך מהצד הישראלי נראה שאין פרטנר לחששותיו, ולא להסכם חלוקה.

נדרשת הנהגה ישראלית שתחזור ותפנים, בדומה לבריטים ב-1937 ולאו"ם ב-1947, שאין מודל זולת חלוקה, היכול להסדיר את קיומם הלאומי והתרבותי של שני העמים באותה ארץ. כי כל רעיון אחר כרוך בטרגדיה לצד אחד בחסות "הצדק ההיסטורי" של השני.

Read this article in English: If the extremists get their way



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5